בית המשפט, זכאי אבל חייב או חייב אבל זכאי ?
|
אם מתקיימת עבירה על החוק על השופט לגזור את דינו של החייב בהתאם להוראות החוק ושיקול דעתו * העיכוב בגזרי דין נובע ברובו מכתיבה אובססיבית של פסקי דין מלומדים וארוכים * רבות דובר על המזג השיפוטי הראוי והנה אך עוזב אחד מבכירי בית המשפט העליון את משרתו (השופט חשין) הוא מתבטא באלימות בלתי נסבלת כנגד גורמי מדינה אחרים * התנהגויות מסוימות של בית המשפט יוצרות אוירה עוינת בקרב הציבור כלפי בית המשפט שלא לדבר בקרב הפוליטיקאים
בראיון עם יצחק זמיר ("תשמעו, אנחנו חולים" גידי וייץ, מוסף הארץ 2.3.07) מציג השופט לשעבר זמיר את תפישת עולמו ומתמקד במינוי יעקב גנות למפכ"ל. לדעתו המינוי אינו ראוי אף שהוא, זמיר, היה אחד השופטים אשר זיכו אותו במשפט. לטענתו, העובדה שגנות זוכה אינו מכשירה אותו לתפקיד מפכ"ל היות ובית המשפט הרשיע אותו בפועל מבחינה ציבורית. עוד מוצא זמיר טיעונים למה הוא כשופט לשעבר יכול להתראיין באמצעי תקשורת רבים, וזאת כדי למנוע ככל יכולתו את המינוי שאינו ראוי לטעמו וזאת אף בסתירה מסוימת לכללי האתיקה לשופטים לשעבר. גם הפגיעה במעמדו של בית המשפט עולה וחוזרת לאורך הראיון.
ברצוני להתייחס לרעיון שאדם יכול לצאת זכאי בדין אבל מורשע ציבורית. לטעמי השופטים ככל שיהיו מורמים מעם הם בחזקת פקידי מדינה אשר ממלאים תפקיד שעיקרו, לבחון ראיות המוצגות בפניהם ולהחליט האם יש בראיות האלו משום עבירה על החוק או לא. אם מתקיימת עבירה על החוק על השופט לגזור את דינו של החייב בהתאם להוראות החוק ושיקול דעתו. מה שהשתרש אצלנו בארץ ובמיוחד בבית המשפט העליון אלו פסקי דין ארכניים שלעיתים מגיעים בהיקפם לספרים של ממש אשר מאפשרים לשופטים "להתבטא" ולפרט בפלפולי דברים את דעתם לגזר הדין עצמו.
יש בכך לדעתי עוול כפול, ראשית כלפי הנאשמים בכך שהם גורמים לעינוי דין שאינו סביר, לא מעטים הם המשפטים בבית המשפט העליון (ולא רק בו) שנמשכים שנים רבות ולעיתים אף שנים לאחר שנגמרו להישמע כל הטיעונים בפני בית המשפט. העיכוב הזה נובע ברובו מכתיבה אובססיבית של פסקי דין מלומדים וארוכים. העוול השני קשור לעצם הצגה מפורטת וארכנית של דעתם של השופטים. אין ספק שיש חשיבות לציין את הנימוקים לגזר הדין אבל האם יש הצדקה למאות עמודי הסברים ? לא ייפלא איפה שלאחר השקעה אינטלקטואלית כה רבה ידרשו השופטים שהציבור יתנהג עפ"י הסברי גזר הדין ופחות על פי גזר הדין עצמו. אינני משפטן אבל אני תוהה בקול האם יש בכלל משמעות לדברי הסבר של שופט אשר מזכה נאשם בדין אבל לדעתו האישית עבר הנאשם עבירה מוסרית. האם השופטים הוסמכו על ידי החוק לקבוע מוסריותם של נאשמים ?
עיכוב הדין הקיים בבתי המשפט בארץ ובמיוחד בבית המשפט העליון הוא הגורם שיוצר שחיקה במעמדו של בית המשפט ולא הציבור או שר משפטים כזה או אחר.
יש עוד כמה מעשים שבהם תורם בית המשפט העליון לירידה במעמדו ואף לזילות שלו בעיני הציבור. רבות דובר על המזג השיפוטי הראוי והנה אך עוזב אחד מבכירי בית המשפט העליון את משרתו (השופט חשין) הוא מתבטא באלימות בלתי נסבלת כנגד גורמי מדינה אחרים. אמירתו "אגדע את ידו.." עדיין מהדהדת באוזני, האם זו הדוגמא שבית המשפט רוצה להעניק לתרבות הדיון בארצנו ?
המלחמה הבלתי מתפשרת של שופטי העליון במינויים החדשים נודפת ריח רע של קליקה סגורה בסגנון "חבר מביא חבר". זכורה המלחמה של השופטת בייניש כנגד מינוי פרופ' נילי כהן ואת התנגדותו חסרת הפשרות של נשיא בית המשפט ברק כנגד מינוי פרופ' גביזון לעליון, ועל שום מה ? על כך שיש לה אג'נדה שמן הסתם אינה תואמת את האג'נדה שלו. לדעתי, דווקא בבית המשפט העליון יש חשיבות לפלורליזם רעיוני במסגרת החוק.
התנהגויות אלו ואחרות יוצרות אוירה עוינת בקרב הציבור כלפי בית המשפט שלא לדבר בקרב הפוליטיקאים אשר בכוחם לשנות דברים ולא תמיד לטובה.
יתר פתיחות, יתר סובלנות וקבלת האחר יקלו על בית המשפט הן במלאכתו היום יומית והן בשמירה על מעמדו בעיני הציבור. כבר היום חלקים בציבור (ואני מקווה שלא גדולים) מהרהרים בלגיטימיות של בית המשפט. כאשר ביסס הנשיא לשעבר ברק את תפיסת עולמו "הכול שפיט" אני בספק אם חשב שתפישת עולם זו תחזור כבומרנג לבית המשפט עצמו.
ברצוני להתייחס לרעיון שאדם יכול לצאת זכאי בדין אבל מורשע ציבורית. לטעמי השופטים ככל שיהיו מורמים מעם הם בחזקת פקידי מדינה אשר ממלאים תפקיד שעיקרו, לבחון ראיות המוצגות בפניהם ולהחליט האם יש בראיות האלו משום עבירה על החוק או לא. אם מתקיימת עבירה על החוק על השופט לגזור את דינו של החייב בהתאם להוראות החוק ושיקול דעתו. מה שהשתרש אצלנו בארץ ובמיוחד בבית המשפט העליון אלו פסקי דין ארכניים שלעיתים מגיעים בהיקפם לספרים של ממש אשר מאפשרים לשופטים "להתבטא" ולפרט בפלפולי דברים את דעתם לגזר הדין עצמו.
יש בכך לדעתי עוול כפול, ראשית כלפי הנאשמים בכך שהם גורמים לעינוי דין שאינו סביר, לא מעטים הם המשפטים בבית המשפט העליון (ולא רק בו) שנמשכים שנים רבות ולעיתים אף שנים לאחר שנגמרו להישמע כל הטיעונים בפני בית המשפט. העיכוב הזה נובע ברובו מכתיבה אובססיבית של פסקי דין מלומדים וארוכים. העוול השני קשור לעצם הצגה מפורטת וארכנית של דעתם של השופטים. אין ספק שיש חשיבות לציין את הנימוקים לגזר הדין אבל האם יש הצדקה למאות עמודי הסברים ? לא ייפלא איפה שלאחר השקעה אינטלקטואלית כה רבה ידרשו השופטים שהציבור יתנהג עפ"י הסברי גזר הדין ופחות על פי גזר הדין עצמו. אינני משפטן אבל אני תוהה בקול האם יש בכלל משמעות לדברי הסבר של שופט אשר מזכה נאשם בדין אבל לדעתו האישית עבר הנאשם עבירה מוסרית. האם השופטים הוסמכו על ידי החוק לקבוע מוסריותם של נאשמים ?
עיכוב הדין הקיים בבתי המשפט בארץ ובמיוחד בבית המשפט העליון הוא הגורם שיוצר שחיקה במעמדו של בית המשפט ולא הציבור או שר משפטים כזה או אחר.
יש עוד כמה מעשים שבהם תורם בית המשפט העליון לירידה במעמדו ואף לזילות שלו בעיני הציבור. רבות דובר על המזג השיפוטי הראוי והנה אך עוזב אחד מבכירי בית המשפט העליון את משרתו (השופט חשין) הוא מתבטא באלימות בלתי נסבלת כנגד גורמי מדינה אחרים. אמירתו "אגדע את ידו.." עדיין מהדהדת באוזני, האם זו הדוגמא שבית המשפט רוצה להעניק לתרבות הדיון בארצנו ?
המלחמה הבלתי מתפשרת של שופטי העליון במינויים החדשים נודפת ריח רע של קליקה סגורה בסגנון "חבר מביא חבר". זכורה המלחמה של השופטת בייניש כנגד מינוי פרופ' נילי כהן ואת התנגדותו חסרת הפשרות של נשיא בית המשפט ברק כנגד מינוי פרופ' גביזון לעליון, ועל שום מה ? על כך שיש לה אג'נדה שמן הסתם אינה תואמת את האג'נדה שלו. לדעתי, דווקא בבית המשפט העליון יש חשיבות לפלורליזם רעיוני במסגרת החוק.
התנהגויות אלו ואחרות יוצרות אוירה עוינת בקרב הציבור כלפי בית המשפט שלא לדבר בקרב הפוליטיקאים אשר בכוחם לשנות דברים ולא תמיד לטובה.
יתר פתיחות, יתר סובלנות וקבלת האחר יקלו על בית המשפט הן במלאכתו היום יומית והן בשמירה על מעמדו בעיני הציבור. כבר היום חלקים בציבור (ואני מקווה שלא גדולים) מהרהרים בלגיטימיות של בית המשפט. כאשר ביסס הנשיא לשעבר ברק את תפיסת עולמו "הכול שפיט" אני בספק אם חשב שתפישת עולם זו תחזור כבומרנג לבית המשפט עצמו.
ס. שגיא
1. האם השופט זמיר אינו מכיר את החוק?
אבש"כ
2. חייב זכאי זכאי חייב
3. 8. הודו: שופט שגה בפסיקתו ונשלח חזרה ללימודים
הוספת תגובה