מלכים ג', יוכי ברנדס, כנרת זמורה ביתן, 2008, 447 עמודים

הספר מלכים ג' מציג את סיפורם של שאול, דוד, שלמה וירבעם בדרך השונה מהסיפור המקראי. בלימוד המסורתי של ספר מלכים, שאול הוא דמות המוצגת בצורה אפורה למדי תוך התייחסות אליו כמלך הססן ולא דומיננטי. לעומתו דוד המלך הוא "דוד מלך ישראל" מצביא דגול, לוחם עז נפש ברמה האישית (נצחונו על גוליית הפלשתי) ואשר הרחיב את מלכות ישראל למימדי ענק. יש "נקודה שחורה" אחת בהיסטוריה שלו והיא שליחתו של אוריה החיתי לקרב על מנת שייהרג וזאת כדי שיוכל לקחת את אשתו שבה חשק. שלמה המלך הוא "החכם מכל אדם" שגם לו מעט חולשות כמו חיבתו לנשים ולריבוי סוסים.

הסופרת יוכי ברנדס מציגה בצורה מעניינת את חיי היום יום של העם היושב בישראל בתקופת מלכי ישראל הראשונים וכן את האינטריגות בבית המלוכה. ברנדס בחרה מטעמיה להציג את סיפור התנ"ך בראייה אחרת מהמסורתית. על פי ברנדס המלך שאול הוא המלך המהווה את הדוגמא האישית למלך צנוע וראוי ואילו דוד שבא אחריו הוא איש תככים, איש מלחמה ואף רוצח. שלמה לשיטתה של ברנדס לא נופל מדוד בהתנהגותו, רותם את כל כוח העבודה של העם לבנייה אדירה בירושלים ומטיל מסים כבדים ביותר על הגרים בה כדי לקדם את מפעליו הגרנדיוזיים. אם ניתן להסכים במידת מה לגבי דוד המלך על היותו איש דמים (ועל כך אף נענש שלא יבנה את בית המקדש) וכן לגבי שלמה המלך אשר בנה מזבחות לאלילים שהיו אלוהי נשותיו הנוכריות. לגבי ירבעם יש קושי בקבלת הפרשנות של ברנדס. ירבעם לשיטתה של ברנדס הוא המלך הישר, העניו ממשיך דרכו של שאול, המקורות שמיד נראה כותבים אחרת.

פרשנות התנ"ך כל עוד היא נסמכת על המקורות ראויה ואין איש יודע בדיוק כיצד נראו הדברים בתקופה ההיא.

מה שהפריע לי בספר שמאוד נהניתי ממנו הוא הפרשנות של ברנדס המתנתקת מהכתוב בתנ"ך. ברנדס מציינת בחיוב כי המלך ירבעם אישר לעם לחזור ולבנות את הבמות שלו, במה לכל שבט כאשר הנימוק הוא שקשה לאנשים להגיע עד לירושלים לעבוד את אלוהיהם ולכן מקדש מעט בכל שבט עם סמל השבט עצמו ראוי בעיניו וגם בעיניה. כך מוצגת בצורה חיובית החלטתו לאפשר לבני שבט יששכר לחוג את חג הירח, לבני שבט דן לחוג את חג השמש וכו'.

במקורות, עבודה זו הייתה עבודה זרה וביעור הבמות ברחבי הארץ נועד להטמיע בלב העם כי יש לו אל אחד אשר משכנו הפיזי הוא בבית המקדש בירושלים.

בספר מלכים בפרק יד נכתב:

ה וַיהוָה אָמַר אֶל-אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל-בְּנָהּ כִּי-חֹלֶה הוּא כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה.  ו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת-קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה.  ז לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  ח וָאֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא-הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וַאֲשֶׁר-הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל-לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי.  ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ.  י לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית-יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד-תֻּמּוֹ.  יא הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם  כִּי יְהוָה דִּבֵּר.  יב וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד.  יג וְסָפְדוּ-לוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי-זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל-קָבֶר  יַעַן נִמְצָא-בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם.  יד וְהֵקִים יְהוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת-בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם וּמֶה גַּם-עָתָּה.

 כלומר ירבעם עשה הרע בעיני ה' , אצל ברנדס הוא המלך העניו והראוי.

הספר טוב, מרתק ולעתים ממש מותח, פה ושם הספר חוטא בכתיבה ילדותית מעט.

הספר מומלץ על אף הפרשנות הלא נכונה שלו לדעתי.

תועלת אחת מעבר להנאה שבקריאה בודאי תמצא למרבית הקוראים בו, הם יפתחו את ספר מלכים ויחזרו למקורות שלנו.