תמיד פלורה, יובל אלבשן, ידיעות ספרים, 2009, 240 עמודים
|
רומן
אלה המגיעה לאחר שנים לבית אביה שנפטר – נעים ז"ל מגלה באחת המגירות צרור מכתבים המיועד אליה. מסתבר שאביה כתב אליה מכתבים שלא נשלחו ליעדם החל מיום לידתה ועד שהלך לעולמו.
המכתבים והסיפורים הקצרים המצורפים אליהם מספרים את סיפורה של המשפחה שעלתה לארץ מעיראק ובפועל מספרים את סיפורה של העלייה של בני עדות המזרח והשתלבותם או אי השתלבותם בחברה הישראלית. גיבורי הספר הם נעים ואחותו פלורה. פלורה האחות הגדולה והעצמאית במשפחה בה האב שלט בבני המשפחה שלטון ללא מצרים.
הספר כתוב בצורה מושכת ובסגנון מיוחד (לי הוא הזכיר קצת את כתיבתו של אלי עמיר), מתובל בפתגמים ואמרות שפר מערבית ועיראקית כאשר לצדם תרגומם. לעתים ריבוי ההפניות להערות שוליים של התרגום קצת מקשה ומערב כתיבה אקדמית בכתיבה ספרותית.
בספר אמרות כנף רבות ויפות שממש מתחשק לקבץ אותן למן ניבון מקוצר של פתגמים בשפה הערבית הנשען על חוכמת חיים פשוטה ואמיתית. בספר גם אמיתות מחיי היום יום שגורמות לקורא להתחבר אליהן מחייו הפרטיים, לדוגמא צטטה מדבריו של נעים: "כל המכשירים החשמליים האלה שעושים הכול במקומך רק סוגרים אותך בבועה ומנוונים אותך". מי מאתנו לא חווה את העובדה שאיננו זוכרים כבר מספרי טלפון אלא רק את מספר המקש לחיוג המקוצר בטלפון ?
באחד ממכתביו מתאר נעים את צוות המילואים שלו, את החיבור שלהם איש לרעהו ואת השתתפותם במלחמת לבנון השנייה. גם נקודה זו הזכירה לי במידת מה את "אהבת שאול" של אלי עמיר. למען הספר ספק זהו ספר אחר לגמרי ומקורי. הסיפור אמין מאוד ואותנטי ומשחזר חוויה של מאות אלפים שעלו לארץ ונטמעו בה או שלא?
קושי אחד חוויתי בקריאת הספר המצוין הזה. הספר שכתוב ע"י גבר "יובל אלבשן" מתחיל בגוף ראשון מפיה של אלה שהיא בתו של נעים ועובר לדיבור בגוף ראשון של נעים שהוא גבר המספר את סיפור חייו. הדבר מעט מבלבל ולו היה רמז קצר לשם הדובר הדבר היה מקל על קוראים כמוני שקצת מתקשים במעברים האלה. אבל זוהי בעיה קטנה שלא פוגמת בהנאה הרבה מקריאת הספר.
ספר מצוין ומומלץ מאוד.