גדוד 890 - לא חוזרים עד שמבצעים, עופר רגב והדס רגב ירקוני, הוצאת פורת, 2009, 190 עמודים

הספר גדוד 890 שהופק ע"י הוצאת פורת הוא ספר אלבומי המתאר את תולדותיו של גדוד הצנחנים הראשון – גדוד 890. הספר מחזיק תשעה פרקים המספרים את סיפור הגדוד משנות החמישים עת הוקם ועד פעילות הגדוד במבצע עופרת יצוקה בשנת 2009.

פרקי הספר מסודרים עפ"י תקופות: עד מבצע סיני, מבצע סיני ועד ששת הימים, מלחמת ששת הימים, תקופת המרדפים עד למלחמת יוה"כ, מלחמת יוה"כ, התקופה שעד מבצע של"ג, מבצע של"ג והלחימה בלבנון, תקופת האינתיפאדה (אירועי "גאות ושפל") והפרק האחרון מוקדש למלחמת לבנון השנייה ועד למבצע עופרת יצוקה.

הספר בנוי על תאור קצר של התקופה הרלוונטית וחלקו של הגדוד בעשייה הצבאית בתקופה זו.

בספר תמונות רבות חלקן לא מוכרות שתרם ד"ר אריה גילאי שאף הקים את אתר הצנחנים בעשור הראשון.

לטעמי עיקר חוזקו של הספר דווקא בתקופות הראשונות של הגדוד עת היות צה"ל צבא קטן וחלקו של הגדוד בעשייה הכללית היה משמעותי ביחס לשאר הצבא.
הפרק על מבצע סיני כתוב היטב ונותן תמונה מלאה של הקרב. בסיום הפרק נספרים כלל הצל"שים והעיטורים שנתנו לכלל החטיבה אבל אין ציון מפורש לכך, לדוגמא מתוך שלשות עיטורי הגבורה שניתנו בקרב, עיטור אחד קיבל סמל שלמה ניצני (מוני) שלא היה שייך לגדוד 890 . אם כבר מזכירים שלושה עיטורי גבורה ראוי שלפחות יצויינו שמם של המקבלים, אגב שלמה ניצני הוא אחד משני לוחמי צה"ל מכל הזמנים שקיבלו גם עיטור גבורה וגם עיטור מופת. המעוטר השני הוא אביגדור קהלני.

ממלחמת ששת הימים ואולי אף קודם, הצבא גדל וסיפור של גדוד אחד נבלע בעשייה הצבאית הכללית. הניסיון לייחד את פעילות הגדוד במצב זה יוצרת סיטואציה מעט מוזרה בו מוצגים אירועים ומבצעים שתרומתם אינה שונה משאר גדודי הצבא ואינם גם מוכרים לציבור. מבחינה זו מתוך כוונה לשמר את מורשת הקרב של הגדוד ובעיקר את תרומתו לביטחון נמצא חוסר היות ומפורטים פעילויות נקודתיות שוליות והרבה פחות משמעותיות.

נקודה נוספת הקשורה לאותו עניין היא חוסר היכולת לייחד פעילות של גדוד אחד בחטיבה אחת מתוך חמש חטיבות חי"ר כאשר ברור לכל שכמעט ואין ייחודיות כזו לאף גדוד בצבא בודאי בהסתכלות לאחור. במיוחד בולט הדבר במבצעים בהם היה שותף הגדוד בשנות האינתיפאדה ולאחריה. נקודה נוספת שהפריעה לי מעט היא תיאור פעילות הגדוד במלחמת יוה"כ. כמי שמכיר את האירועים במלחמת יום הכיפורים הדרך שבה מוצג קרב החווה הסינית בעייתי. ראשית יש לדייק, גדוד 890 נלחם על ציר "טרטור" מתג 42 ולא על החווה הסינית וראוי היה לתקן טעות מכוונת זו. היום שלושים שנה ויותר אחרי הקרב הזה ואחרי אין סוף עדויות ותחקירים ראוי היה שהקרב יוצג בצורה יותר מאוזנת. ברור לכל שלחימתם של החיילים בקרב הייתה לחימת גבורה אבל למה להמעיט מחלקם של כוחות נוספים שהיו בגזרה. אם מציינים את החווה הסינית יש לציין את גדודי השריון 79 ו-184 מחטיבה 14 שכבשו אותה. מדוע לציין "זלדות שהגיעו למקום..." (ציטוט מהספר) וחילצו את הכוח, האם נגמ"שים אלו ירדו מהשמים, למה לא לקרוא לכוח הזה בשמו (פלס"ר מילואים של חטיבת השריון 460), למה לא לציין שנגמ"שי כוחות השריון מיוזמתם תוך חירוף נפש חילצו את הצנחנים הפצועים מהקרב הקשה שהיה במקום?

הספר האלבומי הזה הופק בצורה איכותית ומוקפדת ובהחלט מכבד את ההוצאה. יתכן שניסיון לשימור מורשת קרב של גדוד אחד מתוך עשייה צבאית רחבה הוא מוטעה אבל זו בודאי לא שאלה להוצאה או למחברים שביצעו את הנדרש מהם.