בזעתם ודמם, יהודה עציון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009, 672 עמודים
|
בזעתם ובדמם
ספר הסטורי דקומנטרי
הספר "בזעתם ודמם" מביא את סיפורם של משפחת בלינקוב וצ'יזיק בבניין הארץ החל מתחילת המאה הקודמת ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים עת הלך לעולמו יונתן בלינקוב מצאצאי המשפחה.
הספר מספר את תולדות המשפחות שאוחדו בברית הנישואים בשנת 1914 כאשר חיים דב בלינקוב נישא לחיה צ'יזיק בת המושבה כינרת.
מעבר לתיעוד ההיסטורי הנדיר המגובה בעדויות רבות, במסמכים מקוריים מארכיונים שונים יש כאן סיפור של ארץ ישראל היפה והטובה של פעם. עולם בו הנתינה והתרומה לעם (בטרם היות מדינה) ולחברה היו בראש סדר העדיפות הלאומי והאישי של כל אחד מחבריה. לבני הזוג בלינקוב נולדו שלושה ילדים, דוד, יונתן ועמירם. עמירם נפל כלוחם בפלמ"ח בשנת 1946 במהלך התקפה על מחנה הצבאי הבריטי בשרונה (היא הקריה של ימינו). יונתן איש עבודה, ישר מעין כמותו, מלח הארץ, איש וחבר נאמן ואהוד על כל מכריו ויודעיו הלך לעולמו בשנת 1976 והוא בדמי חייו. אחייה של חיה אמו של יונתן, שרה ואפרים נפלו אף הם בהגנה על יישובים. שרה עת הצטרפה לגרעין תל חי ונפלה על הגנתו בשנת 1920 ואפרים שהתנדב להגן על חולדה ונפל בהתקפה עליה בשנת 1929.
הספר בנוי על חמשה פרקים כאשר כל פרק מתמקד באישיות אחרת של המשפחות. הפרק הראשון מוקדש ליונתן בלינקוב, איש הפלמ"ח, המתנדב בעם, איש עבודה אשר חרש את אדמת הארץ לאורכה ולרוחבה בטרקטור שלו שאתו נדד בכל מקום בו בניין הארץ התקיים. מכבישי הצפון ועד לתעלת סואץ בעת מלחמת ההתשה כאשר התנדב להיות "נמר" במהלכה.
הפרק השני מוקדש לעמירם בלינקוב גם הוא איש הפלמ"ח אשר נפל כאמור בקרב על שרונה והוא אחד מארבעה לוחמים שנפלו בקרב ועל שמם נקרא רחוב הארבע הסמוך לקריה.
הפרק שלישי מביא את סיפורה של שרה צ'יזיק, אישה צעירה אוהבת אדמה אשר תולדות חייה הסתיימו מוקדם מהנדרש מספר ימים לאחר חבירתה למתיישבי תל חי.
הפרק הרביעי מוקדש לאפרים צ'יזיק איש ההגנה ולמעשיו. דרך פרק זה ניתן ללמוד על הקרב בקיבוץ חולדה הסמוך לבית הרצל. קרב קשה בו עמד קומץ בחורים צעירים כנגד המון ערבי משולהב אשר התקיף את הנקודה. רק מעיון בעיתוני התקופה שמובאים בספר ניתן להבין את השפעתו של קרב זה על הציבור בארץ באותם שנים. רק מקריאה במסמכים ניתן להבין כי מבחינת בני היישוב באותה תקופה קרב זה שווה בהשפעתו לקרב תל חי ורק הגורל הועיד שני אחים שרה ואפרים לההרג בשני קרבות אלה בהפרש של תשע שנים. משום מה עמידתה ונפילתה הזמנית של חולדה אינה ידועה ומפורסמת כמו עמידתה ונפילתה של תל חי והספר "בזעתם ודמם" עושה צדק היסטורי למתיישבים שם.
הפרק החמישי מוקדש לאב המשפחה חיים דב אשר יומן אישי שלו באידיש שנמצא ותורגם מהווה את בסיס הפרק. בתחילה חשבתי שתרגום יומן אישי של אדם שבמקרה הוא גם אב המשפחה אינו בהכרח מבטיח קשר לספר עצמו אבל לאחר קריאה למדתי שני דברים. האחד שדרך היומן וחייו האישים של אב המשפחה ניתן ללמוד מהיכן צמחו הבנים אחים למשפחת בלינקוב ומהיכן עמדה להם הרוח המיוחדת ששורה על בני המשפחה עד היום. הלימוד השני שלי הוא היסטורי בדבר אורחות החיים של היישוב היהודי בארץ באותה תקופה. רק תיאורי המסעות של חיים דב רובם ברגל מנקודת יישוב אחת לחברתה, מכנרת לזיכרון ומזיכרון לעתלית ועוד ועוד כאשר כל מסע רגלי כזה הוא בן עשרות ק"מ יכולים להמחיש את המציאות שהייתה אז ביישוב ואת הקשיים בהם נתקלו המתיישבים הראשונים.
הסופר יהודה עציון עשה עבודת ענק בספר, הוא ראיין עשרות רבות של אנשים ברחבי הארץ, שקד וחיטט בארכיונים רבים ואיתר מסמכים חשובים להבנת הסיפור ושזר בספר תמונות רבות ומסמכים לרוב אשר גם מקלים על הבנת הנקרא וגם משמשים תיעוד נדיר לשימור תולדות ההתיישבות היהודית בארץ בתחילת המאה הקודמת ועד לסוף שנות השבעים. זו בעיני עבודה מעולה, יסודית ומעמיקה גם מהבחינה הספרותית וגם מהבחינה ההיסטורית. הספר מכיל מראי מקום רבים והערות שוליים אשר יכולים לסייע למתעניין לקבל תמונה מלאה של האירועים ומאידך לא מקשים על מי שמעוניין בקריאה שטחית יותר לדלג עליהם. הספר מרתק וקטעים ממנו מרגשים לקריאה.
אי אפשר שלא להזכיר את רם בלינקוב (ראש אגף התקציבים לשעבר) שהיה הרוח החיה מאחרי הספר, הן ביוזמה והן במימון ועל כך תבוא עליו הברכה.
בעיני זהו ספר חובה לכל מי שאהבת ארץ ישראל מפעמת בתוכו.
גילוי נאות: הכרתי בצעירותי את יונתן בלינקוב שהיה חבר נאמן לאבי והלך אתו כברת דרך ארוכה הן בבניין הארץ והן בשרות הצבאי. איני יכול ואיני מעוניין להיות "אובייקטיבי" בתיאורי אותו. אני גאה שהכרתי איש מיוחד שכזה ומבחינתי עליו, על יונתן בלינקוב נכתבו מילות השיר "האיש ההוא" ששר כל כך יפה שלמה ארצי.
האיש ההוא
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
למרגלות ההר נולד
ליד הנחל.
בחורף שר בין ערבות בוכיות.
בקיץ בין אורות בצעי המים
לחמו שילח על פני הנחל לדגה.
מקני הסוף כרת לו עפיפון
וכשהיה לאיש
מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה,
מאבן המבצר האפורה בנה לו בית,
על מי הנחל טחנה הקים,
זרע שדות.
שלח אונו על פני הים באניות סוחר.
אך יש אשר יניח כלי מלאכתו,
ויהיה פתאום לאיש אחר.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
למרגלות ההר נולד, ליד הנחל
יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים.
ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,
יקנו לו אחוזת עולם,
ליד אמות המים השקטות.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
וכמו מבצר עתיק היה סוף הדרך.
יונתן בלינקוב
ביום העצמאות ה-62 למדינת ישראל נבחר רם בלינקוב בנו של יונתן בלינקוב להדליק משואה בהר הרצל