כצל ציפור, יאיר אנסבכר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2009, 335 עמודים
|
ספרות צבאית, חוויה אישית
הספר "כצל ציפור" סוקר בתיאור אישי של לוחם את מסלול האימונים ביחידת מגלן של חטיבת הצנחנים בשנת 2002-3. התיאור כולל את הגיוס, טירונות, אימונים ייעודיים ופעילות מבצעית. אף שאני בדרך כלל רואה בחיוב ספרים שנכתבים ע"י לוחמים מיד ראשונה, חציו הראשון של הספר הכולל את תקופת האימון וההכשרה של לוחם ביחידה מעט מאכזב. לא שאין בו עניין אלא שסיפורים דומים כבר נכתבו בספרים אחרים של יוצאי סיירת מטכ"ל או יחידות מיוחדות אחרות ומבחינה זו אין בו חידוש.
השליש האחרון שלך הספר בו עובר הצוות לפעילות מבצעית מעניין הרבה יותר אבל העניין האמיתי בספר הם דווקא ארבעים העמודים האחרונים שלו בו מגויס המחבר כאיש מילואים למלחמת לבנון השנייה. בעמודים אלה יש בספר יותר מספרים אחרים שנכתבו ע"י עיתונאים והוא ממחיש בצורה בלתי אמצעית את המבוכה ומבולקה ששררו בצבא בזמן המלחמה. את חוסר המוכנות של החיילים, חוסר הציוד בימ"חים, הפקודות המבולבלות ועוד ועוד. בעת חזרה לשטח ישראל נשאל המחבר ע"י מי מהחיילים האם הוא בהלם קרב בגלל הסתגרותו והמחבר עונה שהוא "בהלם של חוסר קרב" משפט מפתח המאפיין את רצונם של החיילים הפשוטים להלחם ואת חוסר הבנתם מדוע מפקדיהם לא פוקדים עליהם לבצע את מה שהתאמנו לקראתו. גם תיאורי הדו"צ שקרו ואלה שכמעט קרו מעוררים תהיות רבות על שקרה לנו בעת מלחמת לבנון השנייה. נראה שאם הספר היה מתמקד יותר בתקופת המלחמה הוא היה הרבה יותר מעניין לכל אורכו.