ללכת בדרכך, ג'וג'ו מויס, ידיעות ספרים, 2014, 408 עמודים
|
(306) פרוזה
מה עושה בחורה אנגלייה ביישוב קטן כאשר בית הקפה בו היא עובדת נסגר והיא מוצאת עצמה מובטלת? ומה עושה אותה בחורה שהיא גם המפרנסת היחידה במשפחתה מוכת האבטלה? מן הסתם מחפשת עבודה. זה גם מה שעשתה לואיזה קלרק אבל האפשרויות ביישוב הקטן בו היא גרה מצומצמות ולבסוף אחרי שמאסה במריטת נוצות של עופות בשעות הלילה היא מוכנה להתפשר כמעט על כל עבודה. כן אפילו כמטפלת בגבר צעיר משותק לחלוטין.
"ללכת בדרכך" הוא סיפור מיוחד שתחילתו עבודה מחוסר ברירה וסופו...
על ספריה של מויס לא צריך להרחיב את הדיבור, מי שהייתה מסוגלת לכתוב את "הנערה שהשארת מאחור" מסוגלת כנראה לכל דבר.
הדילמות המוצגות בספר יסודיות ומהותיות, מה עושה אדם שהופך למוגבל כמעט לחלוטין בחייו, האם זכות הבחירה עומדת לו? שאלות מוסריות מהמעלה הראשונה עולות ולא תמיד עם תשובות. לאחרונה נפטרה אמו של חבר וותיק ובשבעה הוא אמר לי שלא ידע למה להתפלל, לבריאותה במצבה הסופני שזהו איחול שכנראה לא יתממש או לסיום ללא ייסורים של חייה. לשמחתנו כמעט תמיד אנחנו לא במצב של קבלת החלטה על הזולת ובקושי על עצמנו.
ספר מצוין ומעורר מחשבה, למותר לציין מומלץ.