מלחמה ביום הכיפורים, שמעון גולן, מודן ומערכות, 2013, 1348 עמודים
|
(307) היסטוריה צבאית
כאשר ניגשים לקריאה של ספר עב כרס כזה (1348 עמודים) בדרך כלל אין הכוונה ברוב המקרים לקריאה ממש אלא יותר לעיון. ואכן עושה רושם שספר זה נכתב יותר להיסטוריונים מאשר לציבור הרחב שכבר "חרש" ספרים רבים אחרים על המלחמה ההיא שהסתיימה לפני 41 שנה ויותר.
הספר עוסק בעיקר בקבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים. אישית העניין שיש לי בספרות צבאית בכלל ובמלחמת יום הכיפורים בפרט נוגע יותר בחוויות של הלוחם הבודד או של קבוצת הלוחמים בפלוגה או בגדוד. תהלכי קבלת ההחלטות של המטה הכללי מדברים אלי פחות בטח לאחר ארבעים שנה ויותר. אבל גם המתעניין בתהליכי קבלת החלטות ברמה האסטרטגית ימצא עצמו בקושי מסוים. ראשית אורכו של הספר, 1300 עמודים ויותר משאירים את יכולת הקריאה בידי "מיטיבי לכת" בלבד. אם מדובר בהיסטוריונים מקצועיים ברוב המקרים הם לא יסתפקו בספר מעובד אלא ירצו להיחשף למקורות הראשוניים שבהם עשה הספר שימוש ולהגיע למסקנותיהם בעצמם.
בעיה נוספת קשורה למועד צאתו לאור. המחבר מציין כי עיקרי הספר נכתבו בשנות השמונים, הוצגו לפני גורמים שונים לקבלת הערות עד שנחתמו ההערות. מה גרם לספר או לבסיסו להיכנס לתרדמה של שני עשורים עד לפרסומו? האם גם כאן מלחמות מפקדים בכירים שרצו שדמותם תונצח בצורה המיטבית להיסטוריה הם שמנעו את פרסום הספר? האם סיפור הספר "בני קשת" של חני זיו ויואב גלבר חזר על עצמו עת מנע שר הביטחון בזמנו את פרסום הספר וגזר על עותקיו המודפסים לעלות אבק במחסני ההוצאה לאור של משרד הביטחון?
מכל מקום קבלת החלטות במלחמה שהסתיימה לפני ארבעים ואחת שנים לא ממש מאפשרים היבט מעשי של לימוד לקחים. העולם השתנה, כלי הנשק השתנו, המזרח התיכון השתנה... מתסכלת העובדה שספר כזה שיוכל היה להביא תועלת אם היה מתפרסם שני עשורים אחרי המלחמה לכל המאוחר. היות והספר ולא פורסם ועתה משפורסם מה לקח ילמד ממנו? האם יהיה כאותם ספרי המחקר הכרסתניים שאיש אינו פותח?
אולי מחלקת ההיסטוריה במטכ"ל תפיק לקח מרכזי ותדאג שספריה יצאו לאור בזמן שיש בו רלוונטיות כל שהיא. לפני שנים טענתי בהקשר אחר שמחלקת ההיסטוריה צריכה ארגונית להיות כמו הצנזורה הצבאית. יחידה צבאית בצבא אבל כפיפותה היא לגורם אזרחי חיצוני בלי שמפקדים יוכל להכתיב לה מה לפרסם ומתי. אם ספר זה יקדם את השינוי הדרוש, דיינו. אני בספק.