מה יקרה אם אמות מחר בבוקר, יפעת ארליך, ידיעות ספרים, 2017, 207 עמודים
|
(399) ביוגרפיה
אני עדיין תחת הרושם של הספר שסיימתי לקרוא לא מזמן. דפנה מאיר אכן הייתה דמות ייחודית והספר הזה מוציא אותה כפי (שכנראה) הייתה ללא עיגולים וללא ריטושים, דפנה אוטנטית עם הטוב והאור ועם השד שמדי פעם מתעורר. עם הכתיבה הרהוטה ועם ההתלהמות, אישה מיוחדת במינה וכנראה גם בדורה.
יפעת ארליך לקחה על עצמה משימה כלל לא פשוטה, לספר את סיפורה של מי שהלכה לעולמה בדרך טרגית ועדיין לא להפוך אותה למלאך שלא הייתה. הרבה אני מניח בזכות נתן בעלה שגם הוא החליט שדפנה שבספר תהיה דפנה שבחיים.
הספר מביא את המידע הבסיסי שכבר פורסם אבל הרבה מעבר לכך. דווקא הציטוטים מהדו"אלים ששלחה לחברותיה, ההתכתבויות בקבוצת הנשים העוסקות בפוריות, הוויכוחים הקשים עם אחותה ועם מי לא, כל אלה מציגים את דפנה כפי שהייתה ומתוך כך גם אנושית בעלת יתרונות רבים וגם חסרונות. דפנה הייתה עם מודעות עצמית גבוה וגם עם הערכה עצמית גבוהה, אחת שלא מתביישת להגיד "אני טובה וחכמה" ומן הצד השני יודעת לקבל "על הראש" לעתים להרכין אותו ולעתים להשיב מלחמה.
אין ספק שדפנה תחסר בראש ובראשונה למשפחתה אבל גם למעגלים חברתיים רבים שסבבו סביבה. כמה כואב שחיית הפרא הזו שנקראת טרור קוצרת בנו אנשים טובים וראויים שהרבה עשייה לפניהם ואני מרכינים ראש ולא מבינים מדוע.