תימהון, אהרון אפלפלד, כנרת זמורה ביתן, 2017, 222 עמודים
|
(406) פרוזה
אפלפלד לא מפסיק להפתיע והפעם סיפור המתרחש בכפר ערב "השואה" והשליחה למחנות המוות והריכוז. הספר עוסק בתקופת הגזרות האנטישמיות כנגד היהודים בכפרים גם אלו הקטנים ביותר כאשר המטרה היא שכל כפר או עיירה יוכו לשאת בגאון שלט "נקי מיהודים". השיטה, התעללות נקודתית ע"י שוטר הכפר בפקודת הגרמנים במשפחות היהודיות שמובילה לרצח פשוטו כמשמעו של היהודים וקבורת חמור עבור הנספים. בדרך כלל מדובר על בעל המכולת של הכפר או איש העסקים שברוב המקרים היה סוחר.
"תימהון" מביא את סיפורה של גויה ששכניה יהודים, שכנה שיצרה קשר של שכנות עם המשפחה היהודית ועם ילדיה. הם למדו יחד ושחקו יחד על אף השוני של היהודים שנטו ללמוד יותר מילדי הכפר האחרים ולא עבדו את האדמה אלא התפרנסו ממסחר.
הדור שעליו מדבר הספר ברובו הוא דור שעזב את היהדות הדתית, ברוב המקרים הפך לחילוני ובעיני הגויים נתפס כחסר אמונה. לכנסיה הוא לא הלך כי אינו נוצרי. להתפלל בבית הכנסת הפסיק כך שחיצונית הוא היה חסר אמונה דבר שנתן מעין צידוק לכפריים לשנוא אותו. הגויים בכפרים מגלים אנטישמיות ונבערות שקשה לדמיין למי שלא חי את התקופה. הספר ממחיש בצורה בלתי אמצעית את האנטישמיות "הפשוטה" שמרבית אנשי הכפר אוחזים בה. ברוב המקרים אלו הגברים שפשוט שונאים את היהודים ונשותיהם שמשתפות פעולה אף שהשנאה לא בוערת אצלן.
אותה שכנה שהסיפור אודותיה נחשפת לרצח של משפחה יהודית בקרבת ביתה, הרצח הזה מדיר שינה מעיניה כמו לנשים רבות אחרות באזור הכפרי הזה והיא יוצאת למסע חיפוש ותיקון.
חלקו הראשון של הספר מזעזע למדי אבל הוא חיוני להבנת האנטישמיות כפי שהייתה במקומות היישוב הקטנים ברומניה, פולין וארצות אחרות.
מבחינתי ספר חובה.