ניצחון בסבירות נמוכה, עורך: מיכאל ברונשטיין, אפי מלצר ושרידות, 2017, 609 עמודים

הספר הזה מרכז פעילות של פורום אזרחי המתקיים למעלה מעשור וחברים בו אנשים רבים אשר חברו יחד לנסות ולהבין את מלחמת יום הכיפורים. כאשר אני כותב "להבין" הכוונה היא לטפל במלחמה בצורה כוללת, המניעים לה, התנהלותה (בעיקר בחזית הדרום), מהלכי הלחימה שהתקיימו בה ועוד. ברור שהיקף העבודה שלקחה על עצמה חבורת הפורום לאזרוח תחקירי קרבות הוא ענק והוא גובל כמעט בבלתי אפשרי.

הספר ערוך פרקים פרקים כאשר במרבית המקרים על כל פרק אחראי אדם אחר בכתיבתו. אפשר היה לחשוב שאחרי שנים כל כך רבות לא יהיו בו גילויים חדשים או שכל התובנות כבר הובנו. בפועל המצב אינו כך, אולי בגלל הביקורתיות הטבעית של חלק מהמחברים עולות שאלות כבדות בפרקים השונים שעל חלקן יש תשובות וחלקן נשארות פתוחות. מבחינה היסטורית יש מקום למחקר כזה, עד כמה יהיו למחקר תוצאות ותובנות שישפיעו על העתיד אני בספק, זו בעיה כאשר מטרת הפורום היא הפקת לקחים. חלק מהבעיה נעוצה להערכתי לשם שיצא לפורום שמן הסתם התחיל בכוונות טובות אבל לעתים הדרך נשכחה. בזמנו נחשפתי לחלק מההתכתבויות של הפורום שהייתה בהם הרבה התלהמות ללא מעצורים דבר שהבריח מהפורום לא מעטים ויתכן שגם משפיע לרעה על ההתייחסות לספר.

כאמור יש בספר מה לחדש וגם ניתן ללמוד ממנו. באופן סובייקטיבי נמשכתי לקרבות של הגזרה המרכזית בחזית הדרום שבה הייתי נוכח ומצאתי תיאור די אמין ממה שאני זוכר כמשתתף וכעד ראייה. פרק הצל"שים שכתב אביתר בן צדף הוא פרק חשוב שחורג מגבולות הספר על מלחמת יום הכיפורים ומתמודד עם שאלות עקרוניות לגבי מהות הענקת צל"ש ועד כמה בעבר הייתה הקפדה בתחקור אירועי הגבורה שבגינם הומלצו אנשים לצל"שים ועיטורים.

היות ונושא הצל"שים והעיטורים קרוב לליבי אני בהחלט יכול להתחבר לדברים אף שאני במחקר שלי נקטתי בגישה פחות שיפוטית. אין כל פסול בגישתו של בן צדף, הוא מנסה לברר לפרטים את האמת בחלק מההמלצות ולצער כולנו לא מצליח. בפרק דוגמאות לא מעטות בהם לא ניתן לשחזר את האירועים לא מכתב הצל"ש שנשאר מעורפל ולא מתיקי הוועדה שנמצאו חסרים מאוד. בזמנו ראיינתי את ג'קי אבן שהיה חבר וועדת הצל"שים לאחר המלחמה וכאשר שמע שלאחר הבג"צ שהגישו חברי הפורום לחשיפת תיקי הוועדה לאחר המלחמה הם קיבלו תיקים רבים ריקים מכל מסמך, הוא היה מופתע בלשון עדינה.

המורשת שלנו חשובה והחומרים שבה ראוי שיישארו לעד. גם בעיה זו לצערי מוכרת. זכורה בוודאי מניעתו של איציק מרדכי בהיותו שר בטחון להוציא את הספר של חני זיו ויואב גלבר על צה"ל היות ולטעמו חלקו בחווה הסינית לא היה מודגש מספיק. המחברים נאלצו יחד עם מאות עותקי הספר ששכבו במחסנים להמתין עד שיעזוב את תפקידו ואז הספר הופץ. לכן בהחלט יש מקום לחקירה בדבר התנהלות הוועדות השונות ובמיוחד שימור עבודתן. מאידך יש לזכור כי שיפוט של קרב מסוים או של אירוע מסוים לאחר שנים קשה ושיקול הדעת האישי של חברי הוועדה שחלקם אמורים להיות לוחמים בעצמם הוא לא מדעי. הרצון והלחצים שמופעלים על חברי הוועדה בניסיון להגדיל את חלקם של יחידות מסוימות ידוע ולכן חשוב וראוי שמי שנבחר להיות בוועדה כזו יהיה איש עמיד ללחצים. יתכן שיש גם מקום להוציא הנחיות כתובות וברורות המדגישות את האיסור המוחלט של גורמי צבא בכירים ליצור קשר עם חברי הוועדה במהלך עבודתה.

הספר בהחלט מביא מידע היסטורי חשוב על אחת מהמלחמות הקשות שחווה העם בישראל.

הערה טכנית אבל חשובה. ספר נכתב כדי שיקראו אותו ואם טכנית הוא מודפס בצפיפות רבה ובגופן קטן הוא מרתיע ומקשה על הקריאה. גם מספר העמודים (מעל 600) לא תורם להנגשתו לציבור.