כעפר הארץ, צדוק עלון, עמדה, 2020, 123 עמודים
|
(499) סיפורים
"כעפר הארץ" הוא ספר של סיפורים קצרים, חלקם קצרים, חלקם גדולים ורובם היו לי כיפיים.
רצה הגורל שסיימתי לקרוא את הספר כמה ימים לפני שנסענו לבקר את בננו שיצא לחופשה נחוצה בקיבוץ קליה. אף שאני מכיר את הדרך הפעלתי את הוויז (מה שבטוח) ובצומת מסוימת לפני הכניסה הראשית לקיבוץ ציוותה עלי הגברת הקטנה "פנה ימינה", החלטתי לשמוע בקולה וכי יש לי סיכוי לא לציית???
מכל מקום פנינו לכביש קטן שעד מהרה הפך לכביש מתפתל בין מטעי התמר של הקיבוץ, נסענו כחמשה ק"מ בין חלקות המטעים והרגשתי שקריאת הסיפור הקצר "כתמר" ממש נועדה לנסיעה זו או שאולי להיפך, הנסיעה נועדה להשלים את הכתוב בסיפור.
מכאן לכאן בעודנו מתפתלים בין המטעים הפורחים התיישר הכביש והגענו לשער ברזל חשמלי ונעול, מן הסתם הגברת הקטנה בוייז לא שמעה עליו. בעודנו מתלבט מה לעשות מצאתי את הטלפון של מרכז ההארחה וצלצלתי ובקשתי שיפתחו לי את השער החשמלי לפנים משרות הדין. הבחורה שענתה לא הבינה מה אני רוצה ועד מהרה הבנתי שאני מדבר עם סוכנות תיירות הממוקמת אי שם בארץ וכל קשר בינה לבין שער חשמלי ועוד בצמוד לים המלח נשגב מבינתה.
מבלי להתעייף סבנו על עקבותינו כדי לשוב לכביש הראשי אשר יוביל אותנו לקיבוץ והפעם ללא "קיצורי דרך". בדרכנו חזרה נכנסנו למשתלה של הקיבוץ ושם ראינו 2 מערומים של שתילי דקל. על אחד מהם היה כתוב "זכר" ועל השני "נקבה". אלמלא קראתי את הספר לא הייתי מבין על שום מה ההפרדה אבל כאמור קראתי...
בקיצור אם חשקה נפשכם להבין על מה ולמה ההפרדה המגדרית במשתלה של קיבוץ קליה קראו את הספר וגם תהנו.
לסיפורים הקצרים בפילוסופיה פחות התחברתי אבל זה אצלי, לא אצלו.
מומלץ