הֵנֵץ הָאָבִיב

קָרִיר עוֹד הָעֶרֶב, הַגֶּשֶׁם לֹא תַּם,

אַךְ חֹרֶף דּוֹעֵךְ, גּוֹרָלוֹ כְּבָר נֶחְתַּם,

הַלַּיְלָה נִקְצָר וְהַיּוֹם מִתְאָרֵךְ

אָבִיב כָּאן מֵנֵץ וְעָלָיו נְבָרֵךְ.

פְּרִיחָה מַבְהִיקָה בַּבִּקְעָה וּבָהָר

עִקְבוֹת הַזְּרִימָה נִכָּרִים בַּנָּהָר,

חַיּוֹת שֶׁבַּטֶּבַע יוֹצְאוֹת לַמִּרְעֶה

בַּנּוֹף הַפִּרְאִי הַמַּקְסִים לְמַרְאֶה.

אָדָם שֶׁבָּרְחוֹב כְּבָר מַשִּׁיל מִבְּגָדָיו,

צָעִיר וּצְעִירָה חֲבוּקִים שָׁם יַחְדָּו,

רִנַּת צִפּוֹרִים מַקְדִּימָה לְצַיֵּץ

מִכָּל הַקִּנִּים בְּסִבְכּוֹ שֶׁל הָעֵץ.

רַק דְּרוֹר הָבוּ לָנוּ, נָתְקוּ מוֹסֵרוֹת,

רַק חֹפֶשׁ, מַרְגּוֹעַ, לְלֹא סְעָרוֹת,

הָאָבִיב כְּבָר הֵנֵץ, אָבִיב מִתְדַּפֵּק,

פִּתְּחוּ שְׁעָרָיו כְּבָר אֵינִי מִתְאַפֵּק.

שאול

י"ז באדר התשפ"א

2 במארס 2021