שגריר ובן שכול: "סיפרתי על אבא כדי שיבינו את המשמעות"
|
משה וצבי ופני
צבי ופני, שגריר ישראל בסלובקיה, היה בן 3 כשאביו משה נהרג במלחמת ששת הימים. רק לאחרונה, כשנכנס לתפקידו הנוכחי, החליט לחשוף בנאומיו את השכול האישי שלו: "אין דבר שהופך את זה למוחשי יותר מאשר כשאתה מספר סיפור על עצמך"
צבי ופני (54), שגריר ישראל בסלובקיה, שכל את אביו משה ופני ששירת כקשר בסיירת השריון במלחמת ששת הימים ונהרג בקרב ליד רפידים. אביו היה בן 31 והותיר אחריו אלמנה ושני ילדים: צבי, שהיה אז בן שלוש וחצי ואחות שהייתה רק בת שמונה חודשים. בעת שנפל היה משה ופני מנהל בית ספר ברמת גן, שקרוי מאז על שמו - מורשת משה.
"אני זוכר מעט מאוד ממנו", אומר צבי ופני, שלפני תפקידו בסלובקיה היה שגריר ישראל בפיליפינים. "אני זוכר מראות עד כמה שילד בן שלוש וחצי זוכר. אבל יש איזה זכרון, זה לא לגמרי מנותק. אני לא זוכר את היום שהודיעו לנו, אימא שלי סיפרה לי על זה. בגיל הזה מנסים להגן עליך, לא מספרים לך דברים שיזעזעו אותך ואתה גדל לתוך החוסר הזה. שכול זה דבר שמעסיק יום יום ואת זה יגיד לך כל מי שהוא בן למשפחה שכולה. זה לא דבר שעובר או עוזב אותך. הייתי בגיל שלוש וחצי כשאבי נפל ובלי להשתמש במלים יותר מדיי גדולות זה די מעצב את חייך".
האם יש מעמסה מיוחדת לבן משפחת השכול לייצג את המדינה בחו"ל?
"בעבר לא נהגתי להזכיר את הנקודה האישית שלי ורק בשנים האחרונות אני מרשה לעצמי לומר. שלשום נאמתי באירוע יום הזיכרון בסלובקיה וסיפרתי על אבא שלי כדי שאנשים יבינו את המשמעות, בעיקר בחו"ל. כמה זה מיידי, כמה זה אמיתי, כמה מספר הנופלים הוא משמעותי כאשר בכל משפחה שלישית או רביעית אם אין חלל אז לפחות מכירים בן משפחה שנפל. זה הופך את כל הסיפור לאישי יותר. ברגע שאתה אומר 'אבי נהרג במלחמת ששת הימים', אז זה כבר לא 'הנופלים'. אנחנו יודעים שכאשר אתה פורט את זה למשהו אישי ופרטי הם נתפסים יותר. ברגע שאני מספר את הסיפור שלי אז זה מתחבר ברובד יותר אישי ומיידי".
האם יש משמעות לכך שאתה כדיפלומט, שצריך להגן על המדינה בחו"ל, שילמת מחיר אישי כבד באובדן אב?
"אני לא מנסח את זה שאני שילמתי מחיר. זה מחיר כבד אבל סביב כל נופל יש מחיר כבד, אחים ומשפחה שלמה שמקבלת חבטה מאוד קשה. כשאתה מסתכל מנקודת המבט שלי על כל מה שנקרא הפרויקט הישראלי הגדול הזה - יש לך בו מנייה אישית. קיומה של ישראל זה לא דבר של מה בכך מרגע שאתה מסתכל על זה מנקודת מבט של בן למשפחה שכולה. זה לא אומר שלאנשים אחרים זה חשוב פחות, אבל זה נותן לך נקודה שאומרת 'אנחנו חווינו את הכאב הגדול ביותר שיכול לנבוע מהמאבק על קיום מדינת ישראל, ולכן חשוב לנו שהיא תתקיים, שתמשיך ותתחזק'".
מדוע לא נהגת בעבר כדיפלומט להזכיר בנאומים את העובדה שאתה בן שכול?
"הזכרתי את זה כשהייתי פוגש חברים אבל לא בפורומים ציבוריים. לא הרגשתי בנוח עם זה. במידה רבה, מרגע שהפכתי לשגריר זה השתנה. הייתי פעם מספר 2 בלוס אנג'לס ויש שם אירוע זיכרון מאוד גדול. הייתי מדליק נר או אומר קדיש ומי שהבין הבין. לא הסתרתי את זה אבל לא הלכתי עם דגל ואמרתי 'תסתכלו עליי, אני בן למשפחה שכולה'.
"למה דווקא כשגריר זה היה חשוב לי? כי הרגשתי את ההכרח להפוך את הדבר הזה למשהו שאנשים ירגישו אותו במובן אישי ורגשי", אומר ופני. "אין דבר שהופך את זה למוחשי יותר מאשר כשאתה מספר סיפור על עצמך. ואז שואלים בן כמה היית, באיזו מלחמה הוא נפל. רצו לדעת פרטים על אבא שלי".
היום, בערב יום הזיכרון, יתקיים טקס בבית הספר שאותו ניהל משה ופני. "אבא שלי היה איש חינוך והיה מנהל בית ספר שקרוי על שמו - מורשת משה. בית הספר מקיים הערב אירוע שנתי במלאת 50 שנה למלחמה ומזכירים אותו ואת הנופלים האחרים מבין המורים והתלמידים".