תלמידי ישיבות ההסדר, טלו קורה מבין עיניכם

אתר ערוץ 7 פרסם בשם תלמידי ההסדר של ישיבת הר עציון שבאלון שבות ("הר עציון: אכ"א פוגעים באיכות ההסדרניקים" מתאריך 3 בדצמבר 2012) תלונות על אכ"א ועל כך שהוא פוגע במוטיבציה שלהם לשרת שרות משמעותי, שהפוטנציאל הגבוה שלהם לא בא לידי ביטוי בצבא ועל תחושת הנרדפות שהם חשים.

זמן רב אני מתאפק מלהתייחס לנושא שרות בני ישיבות ההסדר ולדעתי הגיע הזמן שיאמרו דברים ברורים. בני ישיבות ההסדר משרתים 16 חודש בלבד לעומת עמיתיהם בצבא המשרתים 36 חודש. המחשבה כי לא ניתן להיות בן תורה אלא רק במסגרת ישיבת הסדר לא רק שאינה נכונה אלא גם מקוממת.

מי שיכול לשמור על אורח חיים דתי רק בסביבה של עוד שלושים בחורים כמוהו כנראה שאינו חזק מספיק באמונתו ולצערי כפי הנראה לימודי הישיבה תרמו לו רק ידע תורני אבל מעט מאוד בשלות וחוזק נפשי. תלמידי ההסדר טוענים שהצבא לא ממצה את כישוריהם ואת הפוטנציאל הגבוה שלהם. טענה זו מחייבת הוכחה, האם באמת לבני ישיבות ההסדר פוטנציאל גבוה יותר מממוצע החיילים הקרביים בצבא, לא בטוח שזה המצב. גם האמירות החוזרות ונישנות בדבר המוטיבציה הגבוהה יותר שלהם לעומת חיילים קרביים אחרים מחייבת הוכחה. טענה המושמעת שוב ושוב במשך שנים אינה הופכת לאמת בזכות החזרה עליה.

לשם הדיון בלבד נניח ששתי הטענות נכונות, אז מה עושים תלמידי ישיבות ההסדר בכישורים היתרים שלהם ובמוטיבציה הגבוהה שלהם? משרתים שרות צבאי קצר ביותר, ולמה? כפרס על המוטיבציה שלהם? אם בני ישיבות ההסדר כל כך חדורים באמונה ובמוטיבציה, אדרבא ישרתו שרות מלא וישפיעו לטובה על הצבא כולו ולא במתכונת הקיימת היום של שרות הקצר בחצי מחבריהם הקרביים ובהתבדלות שלהם בקבוצות נפרדות משאר הצבא.

בצבא קיים מסלול "שילוב", מסלול זה מיועד לבני תורה שרוצים לבצע שרות צבאי מלא, ברובם במסלול פיקודי. מסלול זה אורכו חמש שנים והוא מאפשר לבני הישיבות לשרת שרות מלא של שלוש שנים ועוד שנתיים בישיבה, לפני השרות ובמהלכו. בוגרי מסלול זה מוכיחים הלכה למעשה כי ניתן לבצע שרות קרבי מלא וגם להיות בן ישיבה. מדוע להציע מסלולים חדשים כאשר מסלול זה קיים כבר למעלה מעשרים שנה ומוכיח את עצמו. לצערי היקף הפונים למסלול זה אינו גבוה בין היתר בגלל האלטרנטיבה של שרות מקוצר של ישיבות ההסדר שרבים וטובים אינם עומדים בפיתוי ומצטרפים אליה.

ועכשיו לנקודה נוספת. תלמידי ישיבות ההסדר מקבלים בין היתר את ההקלה המאוד משמעותית הזו באורך השרות הצבאי מתוך ידיעה והבנה ששאר הזמן של שרותם כארבע שנים מוקדש ללימוד תורני בישיבה בחזקת "והגית בו יומם ולילה". ומה המצב בפועל? מישהו במערכת הצבאית וגם הישיבתית שואל את עצמו או אולי בודק לעומק? רבים מבני ישיבות ההסדר מנצלים את פרק הזמן האזרחי הארוך בישיבה לדברים נוספים שאינם בגדר לימוד תורני בלבד, רבים עושים תארים אקדמיים ותעודות הוראה בזמן זה, אחרים לצורך פרנסה יוצאים לעבודה ועוד עיסוקים שבינם לבין לימוד מלא של תורה ואין ולא כלום. יתבוננו ראשי הישיבות פנימה ביושר (עוד לפני שהצבא יעשה זאת) ויבדקו כמה מתלמידיהם מקדישים את כל זמנם לתורה וכמה מהם עושים פעילויות אחרות שחייל בשרות צבאי קרבי מלא לא יכול אפילו לחלום עליהם. הלשם כך שוחררו משרות צבאי ויצאו לישיבה?

בני ההסדר מתלוננים שנמנע מהם ללכת למסלולי סיירות או מסלולי שרות ארוכים והם מתעלמים במופגן שהצבא נועד לא רק לשרת את צרכיהם אלא בראש ובראשונה את צרכיו. איזה הגיון קיים מצד הצבא לאפשר לתלמיד הסדר להתגייס לסיירת שבה מסלול ההכשרה נמשך לעתים גם 14 חודש ולאחר מכן "ליהנות" מאותו חייל חודשיים בלבד עד לשחרורו? טוב עושה הצבא שבתנאים הקיימים מגביל את שרות חיילי ההסדר ליחידות שמסלול ההכשרה שלהם קצר יחסית לעומת אורך יתרת השרות שנותרה להם. ברוב המקרים מעבר להכשרה הצבאית התרומה של תלמידי ההסדר מאוד מוגבלת בשרות המבצעי שלהם לעומת השרות שעושים שאר חיילי הגדוד היות ומשך שרותם כאמור מקוצר מאוד.

טענה נוספת שמעלים תלמידי ישיבת הר עציון היא שבוטל ההסדר שאפשר לבני ישיבות ההסדר לשרת בסיירות, "אם יצליח – יעזוב את ההסדר ואם ייפול – יחזור להסדר". נבחן לרגע מה משמעות התלונה הזו. בהנחה שתלמיד ההסדר שהתנדב לסיירת וסיים את המסלול יכול לשרת מסלול צבאי מלא ואילו חלילה נפל ממנו הוא מתרעם על כך שהוא צריך לשרת מסלול מלא לדוגמא בגדודים. ראשית אם הצליח מסתבר פתאום שאפשר לשרת שרות מלא, מה על הטיעונים של ביטול תורה? מה יהיה עם רוח התורה שתחסר לו והרי ידוע שבין לוחמי הסיירות יש גם חילוניים ואפילו "חילוניים גמורים", מסתבר שאפשר לצלוח שרות מלא בתנאים שאינם אידאליים ובתנאי שמסגרת השרות מתאימה למתנדב בלי שום הקשר תורני. כהערת אגב אציין שחוד החנית של הצבא אלו הגדודים ולא הסיירות, שם גם התרומה האמתית לצבא ומשם גם יבוא הניצחון. למי שמעוניין לקרוא את דעתי בעניין זה מוזמן לקרוא מאמר שפרסמתי לפני כמה שנים ב"מערכות".

אני שומע טענה אחרת האומרת שלצבא יש יתרון גדול בהחזקת תלמידי ההסדר בישיבות בצורה מרוכזת ובעת חרום הם מתגייסים במהירות וללא כל בעיות. ובכן, גם חיילים הנמצאים בגדוד מתגייסים במהירות ואף גדולה יותר בעת חרום ואפילו אזרחים ממש שאין להם שום מחויבות של שרות באים בהמוניהם בעת חרום. דוגמא טובה להתנהגות ברוכה זו ראינו רק לאחרונה במבצע "עמוד ענן" או במבצע "עופרת יצוקה" או במבצע "חומת מגן" ובפועל בכל מצבי חרום ויציאה למלחמה. התנהגות ציונית וראויה זו משותפת לכלל הציבור בישראל ולא רק לבני ישיבות ההסדר.

מאז ספרו של חיים סבתו "תאום כוונות" עלתה קרנם של תלמידי ההסדר. הם מתוארים כחברה טובים המשרתים בחיל קרבי ותורמים במלחמת מצווה את כל כולם. אלא שמאז מלחמת יום הכיפורים השתנו לא מעט דברים. אני שומע ממפקדים שלעתים הדרישות הרבות של חיילי ההסדר אינן עולות בקנה אחד עם כללי המשמעת הצבאית, אני שומע על התפנקויות למיניהם ועוד. אסור לחטוא בהכללות אבל לשני הכיוונים. בני ישיבות ההסדר הם כמו שאר החיילים הקרביים, יש בהם מפונקים ויש בהם חדורי מוטיבציה. לצייר את בני ישיבות ההסדר כשכבת לוחמי עילית שרק נפגעים בצבא מצעדים מנהלים שונים זהו עיוות.

אני משוכנע שאלמלא המסלול המיוחד הזה מרבית תלמידי ישיבות ההסדר היו פונים לצבא הרגיל ולא הופכים לחרדים שתורתם אומנותם ומשתמטים באופן מלא משרות צבאי. המסלול הקיים היום יוצר פיתוי שאנשים שאינם חזקים מספיק בוחרים בו ולא כי לא ניתן לבצע שרות משמעתי כבן תורה במסגרת הצבא הרגיל.

השינוי הנחוץ לדעתי צריך להגיע דווקא מראשי הישיבות לאחר התבוננות עמוקה פנימה והבנה כי ההתבדלות אינה נכונה גם לצאן מרעיתם והשרות כתף אל כתף עם שאר הציבור בישראל יש בה חשיבות עליונה להיותנו עם מאוחד בארצנו.

גם המתגייסים עצמם לשרות זה אינם פטורים מהחובה המוסרית להתבונן פנימה ולבחון לעצמם מהם המניעים האמתיים שלהם בבחירה של מסלול שרות צבאי זה. קיום מסלול שרות מקל כזה ולא שוויוני אינו מחייב גם שימוש בו.

לכתבה