פרשנות | צבא גדול וחכם: הכרח להישרדות לאומית במזרח התיכון

למאמר הקודם

בחלק הראשון של המאמר התייחסנו ללקחים שיש ללמוד בנושא השריון, המודיעין וגיוון בפיקוד הצבא. בחלק השני של המאמר התייחסנו ללקחים שיש ללמוד בהפעלת כוחות מיוחדים ועל החובה להיערך מבצעית מבלי קשר למודיעין שקיים או שאינו קיים.

צה"ל ומדינת ישראל נמצאים במלחמה קשה ואכזרית, וקיים צורך בהפקת לקחים גם בגלל רצף של כשלים בעיקר בימים הראשונים. הפקת הלקחים מצריכה למידה, טיפול ותיקון.

צבא קטן וחכם

על האמירה הזו אין כבר נלחמים רבים לזכויות יוצרים, בשאלה מי אמר אותה לראשונה. צבא צריך להיות גדול וחכם, אנחנו במזרח התיכון מול מאות מיליונים של ערבים שרוצים אותנו מתים. ככה פשוט "מתים", מה קשה להבין כאן? כמה קשה לפעול בהתאם כדי לתת למדינה הגנה ראויה?

עוד כמה אלפי הרוגים נסבול עד שהמשפט הפשוט הזה יובן? יש להבין כי מה שמפריד בין הקיום היהודי בארץ ישראל לבין בית מטבחיים ענק זה צה"ל. אולי צריך תמונה מחרידה של הטבח ברעים כדי להבין ולהזכיר מה תפקידו צה"ל. בזמן מלחמת  לבנון הראשונה (מבצע של"ג) בכל חדר מבצעי בגדוד, בחטיבה ובאוגדה בפיקוד הצפון היה משפט מצויר על הקיר "המטרה: הגנת יישובי הצפון", אולי לחזור גם לזה?

כדי שיהיה לצה"ל צבא גדול הוא צריך לשנות את התפיסה הפנימית שלו שמייצרת תפיסת ביטחון שגויה. זו לא הממשלה זה הצבא. למיטב זכרוני, מי שיזם את הקטנת היקף הצבא הסדיר הוא צה"ל, ואם צה"ל לא יזם אותו, לצה"ל כלים רבים כדי להפיץ בציבור את הסכנה הקיומית לכולנו. מה היתרון בכלכלה בריאה וחזקה כאשר אין מדינה ליהנות ממנה?

אי אפשר להמשיך להתקיים עם תופעת השתמטות הנרחבת של ציבור שלם חרדי שמגיע בהיקפו לכדי שליש מחייבי הגיוס. כבר שנים מספרים לנו שצריך לבצע את המהלך בצורה הדרגתית ועדיף בנועם ולא בכפייה. זה נשמע מצוין, אבל בפועל זה לא עובד. כבר עשרות שנים אין גידול בהיקף החרדים המתגייסים, על אף התעלולים בסטטיסטיקות השונות, שמחברות נערים שעד כיתה ג' היו בחינוך חרדי לקבוצת החרדים המתגייסים. את מי אנחנו מרמים?

על המדינה לדעת כי ללא צבא גדול אין קיום, ללא מחזורי גיוס מלאים אין צבא גדול. מי שלא רוצה להתגייס משול לאדם שלא רוצה לשלם מס הכנסה. המדינה חייבת לאכוף את שתי הסרבנויות. ואם הפוליטיקה הצינית יוצרת תלות במפלגות סחטניות – יש להילחם בתופעה הזו באמירה גלויה ולא בצקצוקים. 

הצבא צריך להפסיק ולשתף פעולה ולהדליף שאין לו עניין בחרדים בצבא. לצבא יש עניין בצבא גדול (ולא חכם וקטן) כדי לבצע את משימותיו בכמה חזיתות במקביל. ידעו המצביעים למפלגות השונות למי הם נותנים את קולם ולאיזה מולך הם מחנכים את בניהם ובנותיהם לשרת.

הפקת לקחים

עם נושא זה פתחתי את סדרת המאמרים. מלחמת "חרבות ברזל" הציפה שורה ארוכה וכבדה של מחדלים, כשלים ובעיות שהיה בכוחם לחסל את הריבונות היהודית בארצנו. ההווה המאיים עוד לא מאחורינו, וההשלכות של ה-7 באוקטובר על אויבים אחרים שלנו בזירה לא מוצו.

אסון זה נמנע בעוז רוחם של לוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים. אי אפשר להמשיך להתנהל כאילו זו עוד מלחמה. באוקטובר 2024 לא עמד מולנו צבא ענק עם מאות אלפי חיילים, המצויד במטוסים, טנקים ושאר כלי מלחמה. רמת הכשל היא מטורפת ובלתי נתפסת, שלושת אלפים מחבלים פולשים לארצנו וכמעט ממיטים שואה על קיומה.

אותם שלושת אלפים מרצחים נשענים על לא יותר מ-30 אלף רוצחים. האם מספר זעום זה יכול לאיים על קיומנו? במצב הנוכחי כן, במצב נורמלי בשום פנים ואופן. מה היינו עושים אם החזית הייתה נפתחת במקביל גם בצפון?

אם הגענו לכשל כזה – השינוי חייב להיעשות בדחיפות ולא אחרי שנתיים של דיונים. יש לאגד את כל התובנות והלקחים שנכתבו כאן בדם במשך עשרות שנים, לפחות בחמישים השנה האחרונות ממלחמת יום הכיפורים, לקבוע סדרי עדיפות ביניהם וליישם אותם אחד לאחד. לצידם יש לבנות מנגנון של "זקני הארגון" אשר תפקידו יהיה לשמר את הידע הצה"לי בראשם של "הזקנים" ולצידם כלים טכנולוגיים. לצידם, לא במקומם, כדי להעביר את הידע הארגוני לדורות הבאים.

אני חוקר את נושא העיטורים והצל"שים כבר כמעט שני עשורים, ולמדתי שכאשר אני רוצה מידע על אירועים מהעבר, אינני פונה למח"טים או למג"דים, אפילו לא למ"פים. הם כולם בתפקיד מקסימום שנתיים. אני פונה לרס"רים הוותיקים שנמצאים בתפקידם כבר כמה עשורים ומכירים את קודמיהם. שם אני מוצא את הידע הארגוני.

צה"ל התברך במפקדים רבים ואיכותיים, בעלי ערכים וחדורי שליחות מעוררת קינאה. כולנו בציבור האזרחי רואים את התנהגות מפקדי צה"ל וחייליו במלחמה הנוכחית ואת הפער הבלתי נסבל בין איכות מפקדי צה"ל לצמרת הפוליטית-מדינית הקיימת כיום. מאמר זה לא עוסק בפער ביניהם, אף שאי אפשר שלא להזכיר אותו.

בתקווה לדור חדש שיודע את העבר ומבין את הצפוי מהעתיד, כפי שכתב ברל כצנלסון: "דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש."

מאמר אחרון בסדרה

מקור הכתבה