האלוף (מיל.) זאב ליבנה הלך לעולמו

את זאב ליבנה פגשתי לראשונה ביום קיץ חם בסיני בשנת 1977. הגעתי למחנה גדוד 430 שהיה ממוקם בצומת פארקר ליד המוצא המזרחי של מעבר המתלה לאחר סיום קורס מ"פים כדי לקבל תחת אחריותי פלוגה חדשה.

בדרכי בג'יפ הסמח"ט של מנשה ענבר ממפקדת החטיבה (500) למחנה הגדוד עברו בראשי מחשבות שונות, אחת מהן הייתה מהולה בהתרגשות של קבלת תפקיד חדש ובעיקר שאני מגיע לגדוד חדש שאיני מכיר בו איש ושוב כמו בכל מעבר תפקיד אצטרך להוכיח את עצמי מחדש.

הגעתי ללשכת המג"ד וזאב יצא ממנה לקראתי. פגשתי אדם זקוף קומה, חסון, מאוד ברור גם בתווי פניו וגם בדיבורו. הוא קיבל אותי בנעימות ולא במרחק שנהגו בזמנו מפקדים מסוימים בשריון לשמור מפיקודיהם גם אם היו מ"פים. הרגשתי נוח בחברתו, הוא אמר לי שהדברים יסתדרו, שאקח את הזמן שאני זקוק לו כדי להיכנס לפלוגה שלא היה לה מ"פ תקופה לא קצרה. אף שעברו 36 שנים מאז אני זוכר את ההקלה שחשתי לאחר השיחה ביננו.

עברו כמה ימים והצטרפתי לישיבת מטה/מפ"ים ראשונה. זאב הוריד את שעונו מידו, הניח על השולחן ואמר "יש לנו שעה לישיבה וכל אחד מתבקש להיות תמציתי בדיווח שלו". ככה התנהלו הישיבות אצל זאב, קצרות, תכליתיות וענייניות ותמיד ברוח טובה ללא הרמת קול. "שעה לישיבה" זה דבר שאני לקחתי אתי מאז ועד היום. קיימתי מאז אני מניח אלפי ישיבות עבודה, בצבא ועוד יותר בחיים האזרחיים וכמעט תמיד עמדתי ביעד שהציב לי זאב גם אם לא במודע. ישיבות קצרות שאורכן אינו עולה על שעה.

בכמה סיורים משותפים שהיו לנו במצרי המתלה זאב היה מתגלה כאיש ארץ ישראל, אוהב טבע וידען גדול. היינו רואים ציפור מיוחדת עם פס שחור וזאב היה מיד נוקב בשמה ומספר על תכונותיה ואזורי גידולה. ככה גם על צמחים, נראה היה שזאב חשב שהכל חשוב, גם האימונים בשטח אבל גם הכרת הטבע עליו דורכות רגלינו במסעות השונים. זו הייתה חוויה מלמדת.

בשלב מסוים עזב זאב את הגדוד ועבר לתפקידו הבא. מאז ובמשך שנים עקבתי אחריו מרחוק, שמחתי שהתקדם, שמחתי שקיבל תפקידים משמעותיים כמו אלוף פיקוד העורף, מפקד חיילות היבשה, מזכיר צבאי של ראש הממשלה ונספח צה"ל בארה"ב. כל התקדמות של זאב חיזקה אצלי את התחושה שאנשים טובים ורציניים נבחרים לתפקידים משמעותיים.

לפני כשלוש שנים פגשתי בו אקראית בעת ששנינו יצאנו ממחנה הקריה כל אחד מעיסוקיו. הייתה פגישה נעימה, עם העלאת זיכרונות משותפים.

פטירתו בטרם עת הפתיעה וצערה אותי כמו רבים אחרים.

יהי זכרו ברוך

מקור הכתבה