שיר האמונה
עדי ארבל מנתח היטב את הפער שבין האדם החוטא המקבל את המבול כעונש לבין האופטימיות המצפה לו לאחר המבול. המסר הוא מתוך שירו של טשרניחובסקי "אני מאמין".
כותרת המאמר החזירה אותי לשלט שהיה (ועדיין) תלוי על דלת ביתו של דודי יהודה נוימן מקיבוץ עין צורים שהלך לאחרונה לעולמו. בשלט המצורף הופיעו המילים "כי באדם אאמין". נוימן היה איש מיוחד, אוהב אדם שהגשים את תפיסת העולם הזו במלואה.
כשבועיים לפני פטירתו ביקרתי אותו בבית החולים ושם סיפר לי על הקרב האחרון בו השתתף בגוש לפני נפילתו ואת הכניעה שקבלו עליהם לוחמי הגוש בפני חיילי הלגיון הירדני. מיד לאחר הכניעה ניגש אליו קצין ירדני והורה לו לבוא אתו כדי לטפל בפצועים ירדניים, יהודה היה חובש ועל זרועו היה סימון של תפקידו. יהודה סיפר כי מאוד חשש לעזוב את חבריו השבויים ותהה אם יישאר בחיים, מכל מקום הוא הגיע למקום ריכוז הפצועים הירדניים, היו בניהם פצועים קשים קטועי איברים ויהודה הדגיש כמה היה קשה לראותם. הוא טיפל בהם כפי שהיה יכול בעיקר חבישה ועצירת הדם. כאשר חזר אל חבריו היו ששאלו אותו "אתה השתגעת? לטפל במי שרצו להרוג אותנו? ענה להם יהודה, אם הייתי פוגש אותם לפני חצי שעה, או שהם היו הורגים אותי או שאני הייתי הורג אותם, אבל כאשר אתה רואה אנשים צועקים ומדממים ... אתה לא יכול אחרת, אני הרגשתי שעמדתי בניסיון הן כאדם והן כיהודי , אני יודע שלא כולם חושבים כמוני ...
בפתח ביתו של יהודה מוצב שנים שלט שזה לשונו:
"דלת זו פתוחה לכל אדם כי באדם אאמין"
הוספת תגובה