אין תחליף להכרעה

עפר דרורי בתוך: מערכות, גליון 431, סיון התש"ע, יוני 2010, ע' 66-67 04.07.2010 22:28
אין תחליף להכרעה


(187) במאמר "ניצחון ללא הכרעה" ("מערכות" 430, אפריל 2010) חוזר אל"ם גור ליש לתפיסה שכה הזיקה לצה"ל במלחמת לבנון השנייה ולפיה אין צורך להכריע מלחמות, אלא ניתן להסתפק בהנחתת מכות כואבות על האויב. הבעיה המרכזית בגישה הזאת היא שידיה של ישראל קשורות, והיא אינה יכולה להנחית על אויביה מכות כואבות באמת. לכן במלחמה אין לה אופציה אחרת זולת הכרעת האויב



נראה כי ארבע השנים שחלפו ממלחמת לבנון השנייה הספיקו להשכיח את הלקחים שנלמדו בדם באותה המלחמה - כך עולה ממאמרו של אל"ם גור ליש ("ניצחון ללא הכרעה", "מערכות" 430, אפריל 2010). להלן כמה מהמכשלות המרכזיות שבמאמר הזה:

·        הדרך להשגת הניצחון - לשיטתו של גור ליש - היא לפגוע קשות באויב ולא להכריעו. ליש מתעלם מהעובדה שפגיעה קשה באויב ללא הכרעתו מעולם לא הביאה לניצחון. ערי גרמניה הוחרבו בזו אחר זו במלחמת העולם השנייה, אך היא נכנעה רק כשדגל בריה"מ הונף מעל בניין הרייכסטאג בברלין. במילים אחרות: גרמניה נכנעה רק לאחר שצבאה הוכרע. אל"ם ליש מתעלם במאמרו מעובדה מרכזית נוספת: חוסר יכולתה של ישראל להנחית מכות כואבות באמת על האויב - בעיקר בגלל לחץ בין=לאומי. לישראל הייתה זכות מלאה להנחית מכות קשות על לבנון, שממנה פעל החזבאללה ללא שום מגבלות. למשל, היא יכולה הייתה להפציץ את מתקני הזיקוק שבתחומה או להשמיד את תחנות הכוח שלה. אבל אף שהועלתה הצעה כזאת - לפי פרסומים שונים בתקשורת - היא לא הוצאה אל הפועל בעקבות שיחת טלפון משרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס. ראוי לציין שהתקפה על תחנות הכוח של סוריה לקראת סיום מלחמת יום הכיפורים פגעה בהספקת החשמל באזורים נרחבים במדינה במשך יותר משנתיים לאחר תום המלחמה וכנראה היא הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שחאפז אל=אסד איבד לאחר המלחמה כל חשק לסיבוב נוסף נגד ישראל.

·        גור ליש מציין נכון שאחד האיומים המרכזיים על ישראל היום הוא הטרור. עם זאת הוא מתעלם מהעובדה שארגוני הטרור אינם פועלים בדרך כלל מתוך מרכזים מוגדרים, ולכן קשה מאוד - ולעיתים אף בלתי אפשרי - להנחית עליהם מכות קשות. על מדינה קל, יחסית, להנחית מכות קשות, שכן יש לה מוסדות שלטון, מרכזי כלכלה, תשתיות, מפעלים חיוניים וכו'. אבל לארגוני טרור אין נכסים כאלה. ישראל מצהירה שוב ושוב שלא תפריד בין ארגוני הטרור לבין המדינות שמהן הם פועלים. במילים אחרות: אם חזבאללה יתקוף את ישראל משטח לבנון, תראה ישראל בלבנון אחראית להתקפה ולא תגביל את תגובתה לחזבאללה. אולם - כפי שצוין קודם לכן - ישראל נמנעת מכך שכן העולם אינו מאפשר לה לפעול כך. לאחר שישראל ויתרה על האופציה של הפעלת לחץ צבאי כבד על המדינות שנותנות חסות לטרור, נותרה לה למעשה רק דרך אחת כדי לשים לו קץ: לפגוע בטרוריסטים עצמם. פגיעה כזאת אי=אפשר להשיג ללא כיבוש השטח שבו הם נמצאים, דהיינו ללא השגת הכרעה. דוגמה להשגת הכרעה כזאת היא מלחמת לבנון הראשונה. זו הסתיימה בכיבוש השטח שבו התבצרו המחבלים ובעקירת המחבלים ממנו - באמצעות הריגתם, שבייתם או הנסתם. כזכור, עם תום המצור על ביירות עלו ערפאת ומחבליו על אונייה ונטשו את לבנון.

·        צה"ל שם קץ לטרור המתאבדים שקטל מאות רבות של ישראלים באמצעות הכרעתו: במבצע "חומת מגן" (2002) כבש צה"ל מחדש את הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון, הרג או עצר מאות מחבלים  ותפס את רוב אמצעי הלחימה שלהם.

·        אני מסכים עם ליש שטרור הרקטות אינו מסכן את קיומה של ישראל. עם זאת הוא הופך את החיים באזורים המופצצים לבלתי נסבלים - בדיוק כפי שטרור המתאבדים הפך את החיים בערים הגדולות לבלתי נסבלים. ישראל השלימה במשך שנים ארוכות עם טרור הרקטות - אולי משום שפגע רק בפריפריה. ייתכן שהיא לא הייתה משלימה איתו אילו היה פוגע בגוש דן - כפי שמתואר בשיר המקסים והמדויק "ערכן של הטרדות" שכתב נתן אלתרמן כשנה לפני מלחמת סיני.1

·        ליש מציין שיש להוסיף "רגל של הגנה" לתפיסת הביטחון של המדינה. אין בכך שום חידוש, שהרי ה"רגל" הזאת מופיעה כבר בשמו של צה"ל. הוויכוח הוא על הדרך שבה יש להגן על המדינה. ליש מזכיר את הטכנולוגיות המתקדמות שמפתחת ישראל כדי ליירט טילי אויב, אבל מתעלם מהביקורת הקשה שנמתחת על הטכנולוגיות האלה:

1.      טילים נגד טילים זוללים תקציבים גדולים מאוד, ולכן קצב ההצטיידות בהם איטי.

2.      נשק הגנה אינו מנצח מלחמות, אינו מרתיע אויב וגם אינו מספק ביטחון מוחלט. ניצחון, הרתעה וביטחון יכול להשיג רק צבא שמכריע מלחמות. לכן טועים לדעתי מי שמשבחים את ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר על שנמנע מלהגיב על התקפות הטילים במלחמת המפרץ הראשונה. לדעתי, מלחמת המפרץ הייתה בית ספר יסודי למדינות ערב ולארגוני הטרור כיצד לפגוע בישראל בלי להיענש. במלחמת המפרץ הראשונה נורו טילים על ערי ישראל, ויורי הטילים לא ניזוקו. זה המסר המרכזי מאותה המלחמה, וכל השאר שולי.

 

הערה

1. השיר "ערכן של הטרדות" פורסם בטור השביעי:

נְשַעֵר כִּי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,

תּוֹתָח קָט, בֶּן=בְּלִי=עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים=לא=נִים

יְרִיָּה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִּלְבַד,

אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.

נְשַעֵר כִּי עוֹרְכֵי=עִתּוֹנִים לִישִיבָה

מִזְדַּמְּנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת=עֶרֶב

אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַּסְּבִיבָה?

וּמֵשִיב הַנִּשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת=עֶרֶך...

הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְּבִיבָה דּוֹמֵמָה.

רַק מִפַּעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְּלֶאכֶת,

יוֹרֵד אֵיזֶה פָּגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵּמָה

בְּשֶטַח מַזְכִּירוּת=הַמַּעֲרֶכֶת...

חוּץ מִזֶּה כִּמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ=טוּס,

וְעִם=שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְּפוּס.

וְאוֹמֵר הַשֵּנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ

אֵין עִילָּה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים

יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָּזוּקָה אֻמְלָלָה

הַיְשַר בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתַייִם.

לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.

אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.

וְאוֹמֵר הַשְּלִישִי: כֵּן, אַחִים, יִהְיֶה רַע

אִם נַגִּיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה.

תְּמוֹל אֶצְלֵנוּ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִּקְרָה,

אֲבָל מֵילָא.

כַּךְ דִּבְּרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִּי (שֶנִּימַת

אַקְטִיבִיזְם=מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)

סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִּי שֻכְנַעְתִּי כִּמְעַט

מִן הַיַּחַס הַזֶּה הַסְּטוֹאִי.
וְרַק רַחַש סָפֵק בִּי שָאַל, אִם אָמְנָם

לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִּכְנוּעַ

לוּ שָכְנוּ בֶּאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי=שָם

וְהָיוּ מְקַבְּלִים "רַק" פָּגָז לְשָבוּעַ...

רַק פָּגָז לְשָבוּעַ - לֹא כֵן? - עִם צְלִיפוֹת

אֲחָדוֹת בְּכָל=יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת...

יִתָּכֵן כִּי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְּקוֹל
לְסַלֵּק וִיהִי=מָה כָּל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ...

יִתָּכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְּלִי כָל

הִסְתַּיְּיגוּת... מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶּרֶךְ הָרוּחַ...

הָעִיקָּר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַּשְנוּ מִכְּבָר)

אֵינוֹ כֵּן=אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא=אַקְטִיבִיזְם...

הָעִיקָּר הוּא שֶקְּצָת בְּרִחוֹק מִן הַסְּפָר
קַל לָדוּן בַּדְּבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְּתִיבִיזְם...

זֶה מַשְפִּיעַ... מַשְפִּיעַ אוּלַי עַל שָרְשָן

שֶל דֵּעוֹת. טוֹב דִּיוּן שֶצָּלוּל וּמַקִּיף הוּא,

אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן

גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא.

אלתרמן כתב על השיר: "ההחלטה לפעול נגד 'עמדות ההטרדה' הסוריות, שהיו מפגיזות פעם לפעם את יישובי הספר, לא זכתה אצלנו ל'עיתונות טובה'. העיתונים, רובם, כתבו שפעולות ההטרדה הללו אינן חמורות וכי התבונה המדינית מחייבת להתעלם מהן. בעודי קורא דברים אלה נתתי אל ליבי כי בדרך כלל, שעה שאנו דנים אם יש או אין הכרח לסלק הטרדות קלות ערך מן הגבול, כותבים אנו את דברינו לא ביישובי ספר אלא בתל=אביב".

 



attachment drori-062010h-2.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה