הזיכרון הקצר של מקבלי ההחלטות

סא"ל (במיל') ד"ר עפר דרורי בתוך: שריון 41, יוני 2012, עמוד 38 03.07.2012 22:06
הזיכרון הקצר של מקבלי ההחלטות


(224) תחת הכותרת "מתווה המלחמה הבאה" כותב רן פקר בידיעות אחרונות (12 ביולי 2011) את דעתו לגבי המלחמה הבאה ואת הצורך להשקיע עוד בחיל האוויר. ומה עם כוחות היבשה? הכתבה נכתבה ביולי 2011.



נכון שדבריו של רן פקר מתונים יותר ממה שהורגלנו לשמוע ולקרוא לפני חמש שנים ויותר ומידת הצניעות שבחר בה טובה וממש לא אופיינית להתבטאויות דומות של מומחים לחיל זה, ועדיין נראה כי הזיכרון שלנו קצר והוא נוטה לתעתע בנו שוב ושוב.

פקר כותב כי טעות היא להילחם את המלחמה הקודמת ואני מסכים עם אמירה זו אלא שאני חושב שלא פקר ולא אחרים, כולל אני, יודעים כיצד תראה המלחמה הבאה. יש נטייה בקרב מפקדים בכירים לחשוב, מתוך תחכום מדומה, כי ההתכוננות למלחמה הבאה משמעותה התכוננות למשהו אחר שהוא אינו "המלחמה הקודמת", זו גם הייתה המחשבה של הרמטכ"ל דן חלוץ בזמנו ושל בכירים נוספים שהתיישרו על פי קו המפקד וזנחו את הידיעה העצמית שלהם ואת דעתם. גם אז לפני המלחמה טענתי בפני כל מי שרצה לשמוע (כולל בכתב עת "מערכות" של צה"ל) כי איננו יודעים כיצד תראה המלחמה הבאה ובהחלט יש אפשרות שלמרבה הפלא היא תראה דווקא כמו המלחמה הקודמת. משמעות הדברים אז והיום היא שההנחה שקרב היבשה בטל מעולם - אינה נכונה, שהצורך להעביר תקציבים ועדיפות מבצעית לחיל האוויר על חשבון כוחות היבשה היא טעות, כי סגירת יחידות שריון וביטול מפקדות תגרום נזק כבד במלחמה הבאה וכי ההיסטוריה הצבאית המודרנית מלמדת כי כמעט מעולם לא הושגה הכרעה בלא קרב יבשה. אני מסכים לדברי פקר בדבר חשיבותו של חיל האוויר ובדבר היתרון הגדול שלו, שהוא ניידות רבה לטווחים רחוקים של אמצעי חימוש מגוונים. כל זה נכון, מסייע מאוד ולעתים גם מקטין את המוטיבציה של האויב להילחם, אבל הכרעה באמצעות חיל האוויר בלבד כמעט ואינה אפשרית. הדוגמאות רבות החל ממלחמת עיראק ועד להפצצות של נאט"ו את לוב כבר ארבעה חודשים ללא הכרעה.

כולנו היינו רוצים צבא חזק שכל מרכיביו חזקים במידה שווה אבל החיים הם פשרה בין חלופות וכאשר אתה מחליט על חיל אוויר חזק מאוד - אתה בהכרח מחליט על כוחות יבשה חלשים יותר. החכמה היא לאזן בין מרכיבי הכוח של הצבא. פקר מרמז על דיון נוקב שהתקיים במערכת הביטחון לפני ההחלטה על רכישת המטוס המתקדם F35 עקב העלויות האסטרונומיות שלו. ברור שהצטיידות במטוס יקר כל כך תקטין את יכולת הצבא להשקיע באמצעים אחרים, לרבות הצטיידות במספר אפקטיבי של מיירטים שונים שנועדו למנוע פגיעה מסיבית של טילי אויב באוכלוסיה של ישראל. אם הרצון לרכש של מטוסי F35 מתבסס בעיקר על יכולת החמקנות שלו, הרי ידוע לכל שיכולת זו תושג רק עם תצורת חימוש פנימית בלבד, וזו כשלעצמה מוגבלת מאוד בכמותה. במצב זה לא יוכל המטוס להגיע ליעדים הרחוקים שכולנו מכוונים אליהם. אם יזדקק המטוס לתדלוק אווירי בדרכו ליעד רחוק, יכולת החמקנות תהיה משנית כי את מטוסי התדלוק לא ניתן להסתיר. ההחלטה כאמור נפלה, אבל בינתיים התברר כי היצרן האמריקני אינו עומד בזמני הייצור ודחייה זו מאפשרת לצה"ל לנתב חלק מהתקציב למערכות אחרות.

ההצטיידות של הצבא מורכבת ונועדה לאזן בין הצרכים השונים. החזרה לדעה כי הכוח האווירי לבדו יעשה את המלאכה, מזכירה לי ימים לא מוצלחים בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה. מותר ללמוד מהעבר, ורצוי במכלול השיקולים גם להתבסס עליו.


attachment drori-224-072012.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה