דרורי, עפר., ERP - לא רק יתרונות, בתוך: משאבי אנוש - ניהול אנשים ועסקים, הרצליה: משאבי אנוש, חוברת 157, ינואר 2001, 7
|
(55) נכון הוא שיש חשיבות ויתרון ביצירת מכנה משותף של כלל מערכות המידע הארגוניות תשתיתיות, הן ביכולת לדבר אחת עם השנייה והן בהימנעות מאחזקת נתונים כפולה שהיא בעייתית לתחזוקה. מאידך קיים מרחק בין הצורך למכנה משותף ארגוני ועד כיפוף הארגון למערכת מידע חיצונית כללית. מערכת ERP נוגעת בציר המרכזי של פעילות הארגון ואינה משולה בשום פנים למוצר מדף אחר כמו מעבד תמלילים או גיליון אלקטרוני בו הארגון נוטה להשתמש בלי לבצע אפיון צרכים פרטני.
ERP לא רק יתרונות
עפר דרורי
תגובה למאמרו של רם רפאלי "שביעות רצון בינונית (מאכזבת) מיישומי ERP בישראל.
מאמרו של רם רפאלי התייחס למחקר אשר בדק את שביעות רצון המשתמשים מיישומי ERP בארץ. מסקנות המחקר כפי שהוצגו טוענות כי שביעות הרצון של המשתמשים היא מאכזבת ולא ניתן להראות, לפחות בשלב הביצוע, את התועלות שנגרמות לארגונים השונים כתוצאה מהכנסת הטכנולוגיה. ברמה העקרונית אני מסכים לממצאי המחקר אך ברצוני להעיר מספר הערות למחקר עצמו.
במסגרת הדיון בפסקה "תרומת הפרויקט לארגון" כותב המחבר כי "ניתוח נתוני המחקר מוביל למסקנה...(של) העדר תרומה משמעותית של הפרויקט (( ERP ליצירת יתרון מול המתחרים" לפיכך כותב המחבר: "יש לראות בפרויקט ERP השקעה ארוכת טווח ... שאינה מחויבת המציאות... אך היא קריטית לעתיד קיומו של הארגון ויכולת תחרות ארוכת טווח מול מתחריו" (ההדגשות שלי ואינן במקור). לא ברור כיצד ניתן להגיע מתוך הממצאים למסקנה הפוכה בכל הקשור ליצירת יתרון מול המתחרים. האם המחקר בדק שלצד העדר היתרון בטווח המיידי קיים יתרון ארוך טווח בכל הקשור לעבודה מול מתחרים. יכולת עבודה מול מתחרים אינה ערך בפני עצמו, יכולת תחרות נגזרת מפעולות אחרות כמו יתרון במתן שרות, עלויות נמוכות יותר לארגון מול מתחרים וכו'.
בפסקה "שביעות רצון לאורך זמן" מציין המחבר כי שביעות הרצון של קבוצה אחת היתה בינונית בציון 3 בסקלה של 1 עד 5 בהעדר פירוט מהן נתוני הסקלה גם מסקנה זו בעייתית. מקובל בדרך כלל בסקלות מדידה של 1 ועד 5 לתת 2 ערכים "חיוביים", ו-2 ערכים "שליליים" וערך אמצעי של "אדישות" (לדוגמא: 1-מאוד שבע רצון, 2- שבע רצון, 3-ללא דעה, 4-לא שבע רצון, 5-מאוד לא שבע רצון). בסקלה כזו בחירה של סקלה 3 אינה בינונית אלא מציינת דבר אחר לחלוטין. גם בפסקה המסיימת "הבטחת עתידו של הארגון" מובאת מסקנה "כי חיוניות זו של פרויקט ERP היא לטווח ארוך בלבד" ולא ניתן הסבר כיצד המחבר הגיע אליה. רוב הממצאים המפורטים תומכים במסקנה ההפוכה.
מול ההערות שציינתי אני בהחלט מסכים עם המחבר שהתועלת והיתרון במערכות ERP היא מוגבלת ביותר ובהחלט יש מקום לשאלה איזה משקל יש ליתרון בשימוש במערכות אילו לעומת החסרונות בשימוש כמו עלות, קושי רב בהטמעה ואף כשלון הארגון כולו בתהליך המעבר למערכות אלו. לנוכח הספרות הענפה המציינת בעיקר את היתרונות של פרויקטי ERP לארגון אל מול המאמצים הרבים המבצעים ארגונים במעבר לשיטה זו מעניין לקרוא מחקר אשר בודק את העובדות "בשטח" ומעמת את התיאוריה עם הרגשתם של האנשים המבצעים בפועל את המשימה.
לדעתי, הבעייתיות הקיימות בהטמעת מערכות ERP בארגונים שונים וחוסר שביעות הרצון בה היא מתקבלת נובעים מסיבות נוספות. בעולם של תכנון מערכות מידע אנו נוהגים להגדיר את צרכי המשתמש ולאפיין אותם כהכנה לתכנון המערכת העתידית ולעיצובה. מערכת מידע טובה היא מערכת המגשרת בין צרכי הארגון לבין מימוש צרכים אילו בצורה נוחה וידידותית. מנתחי מערכות לומדים להתאים את מערכת המידע לארגון ולא להיפך. עולם מערכות ERP יצר תפישה הפוכה בתכלית. קיימות מספר מערכות מידע מובילות בתחום שארגונים קונים אותם כפי שהן ובפועל מממשים את הארגון וצרכיו לתוך המערכת. בפועל נעשית התאמת הארגון לצרכי מערכת המידע במקום התאמת מערכת המידע לצרכי הארגון. יש בתהליך זה משום כפירה עקרונית בכל הקשור להגדרת הארגון וצרכיו במרכז, לעומת מקומן של מערכות המידע התומכות בפעילות הארגונית.
נכון הוא שיש חשיבות ויתרון ביצירת מכנה משותף של כלל מערכות המידע הארגוניות תשתיתיות, הן ביכולת לדבר אחת עם השנייה והן בהימנעות מאחזקת נתונים כפולה שהיא בעייתית לתחזוקה. מאידך קיים מרחק בין הצורך למכנה משותף ארגוני ועד כיפוף הארגון למערכת מידע חיצונית כללית. מערכת ERP נוגעת בציר המרכזי של פעילות הארגון ואינה משולה בשום פנים למוצר מדף אחר כמו מעבד תמלילים או גיליון אלקטרוני בו הארגון נוטה להשתמש בלי לבצע אפיון צרכים פרטני.
