לאבא, יוסף דרורי, שבע שנים לפטירתו, ינואר 2021
|
לימוד ואזכרה לאבא בימי קורונה
עברו שבע שנים והלימוד והאזכרה היו שונים בתכלית. לא רק שנת קורונה אלא גם סגר שלישי במספר. את הלימוד העברנו לזום כמצוות היום ודווקא זכינו להשתתפות רחבה יותר מאשר בכל שנה, בכל זאת יותר נוח ופשוט להתחבר למחשב בבית מאשר לנסוע לעיר אחרת. זכינו גם לראות את הנכדים שותפים בנוכחות ובחיוכים, דבר שנמנע מאתנו בערבי לימוד "רגילים".
את האזכרה בבית הקרבות שיננו להרכב מצומצם ביותר כדי למנוע מאנשים קנסות מיותרים או כפי שאחותי אמרה, "יש לכם דברים טובים יותר לעשות בחמשת אלפים ₪" ולכן עלינו לבד להר המנוחות.
בכל שנה הרוח מכה בפנים, הגשם ממטיר בעוז וגם השלג לא מתבייש לחסום כבישים ואנחנו מקבלים באהבה וגם צוחקים, מה יותר מתאים לאזכרה של אבא/סבא מאשר כבישים מוצפים וחסומים. הרי זה היה עיסוקו במשך שנים רבות, לשחרר חסימות ומפולות סלעים ועפר, לחלץ תקועים ולפלס דרכים משלג לטובת בני האדם, והנה השנה יום השנה השביעי הוא יום בהיר אפילו לא קפוא אבל אנחנו לבד, פה ושם רואים אדם בודד חומק לו להר להתייחד עם קרוב משפחה.
אנקדוטה קטנה, בזמן קריאת פרקי התהלים עברה לה הרכבת בתחתית ההר על הגשר, נזכרתי כי לפני שנים הרבה אבא אמר לי שיש תוכנית כזו כמעט כמו התוכנית להרחיב את כביש ירושלים ת"א בגשרים ובמנהרות לרווחת העולים לבירה, אז הנה גם חלום זה התממש ויש מקום לאופטימיות בתוך הסחי הפוליטי האופף אותנו.
נקווה למפגשים פזיים בשנה הבאה.