לאבא, יוסף דרורי, שמונה שנים לפטירתו, דצמבר 2021
|
לאבא, יוסף דרורי, שמונה שנים לפטירתו, דצמבר 2021
עברו שמונה שנים, המון זמן אלו שמונה שנים, אבל התחושה הפנימית שונה, לא שהיה זה אתמול אבל בטח לא לפני שמונה שנים. לפני כחודש חגגנו לנעם, נכדתנו הבכורה "בת מצווה". הייתה מסיבה מרגשת ויפה וסבתא אורית דברה בשמנו, היא הזכירה את העובדה שהיית בין הפורצים והסוללים של כביש אלון, היישוב בו היא גרה וכמה סמליות יש בדבר. נעם הופתעה לשמוע ולנו היה חשוב לציין זאת.
לפני כשבועיים הלכתי לארון הספרים בגינת ברודי שהקמנו המשפחה של חגית ושלי לכבודכם ולזיכרון שלך ושל אמא. הוספתי ספרים, סידרתי את הקיימים כפי שאני עושה מעת לעת ובפעם הראשונה שמעתי משתי קוראות במקום דברי תודה על הארון ותכולתו. הרגשתי הרגשה טובה שמה שיצרנו בעבר מנכיח את הזיכרון בהווה ובמיוחד דרך ספרים שכל כך אהבתם.
בשנים האחרונות התחלתי לחקור את נושא הגבורה במלחמת העצמאות או כפי שכיניתם אותה בביתינו "מלחמת השחרור". פתאום גיליתי כמה אני נמשך לתקופה הזו, כמה חשוב לי ללכת בנתיבים בהם אתה צעדת, יצאתי לטיול רגלי עם חבר לשלוחת שיירות שמדרום לכביש ירושלים תל אביב, צפיתי מראש הרכס בכביש ירושלים תל אביב החדש אשר בנתיבו הישן ליווית שיירות ופתאום חשבתי כמה סימלית הייתה לך העובדה שכביש דמים זה שעליו נלחמת כמלווה שיירות במלחמת העצמאות הוא אותו כביש שהיית שותף בכיר בסלילתו המחודשת, מה חשבת אז? מעניין, כי את החיבור הזה בין עבר להווה שעבר מן הסתם בראשך לא שיתפת. בהזדמנות אחרת עליתי רגלית אחרי עשרות שנים לאנדרטת הפורצים לירושלים שמצפון לכביש ושוב נזכרתי גם כאן באות פורצי הדרך לירושלים שענדת בגאווה וגם את עזרתך ותרומתך בהקמת האנדרטה כמהנדס ציוד ראשי של מע"צ, גם כאן מן הסתם עברו חיבורים בראשך בין העבר להווה וגם כאן זו מחשבה שעולה בראשי רק עכשיו. באותו יום שלקחתי לעצמי, יום חופש לסיורים לא מתוכננים, נכנסתי לבקר בחאן השיירות בכניסה לשער הגיא. החאן ,שהפך לאחר מאבקים קשים למוזיאון, עשוי לתפארת המנציח את כל הלוחמים שלחמו על שמירת הדרך לירושלים פתוחה ועל העברת האספקה לירושלים הנצורה. במוזיאון סרטון וידאו בו ראיתי את עמוס חורב מפקדך וחברך במלווי השיירות, את תיאורו המצמית על השיירה מנחשון שנחסמה, ועל הגבורה שהפגין מפקד המשוריין שפוצץ את המשוריין על נוסעיו מהחשש ליפול בשבי בידי הערבים. החוויות שהמבקר במוזיאון סופג ממחישות היטב את שעברת ועברו חבריך בתקופה קשה זו. נזכרתי בסיפורך לתומר וטל שהקליטו אותך על השיירה שיצאת איתה כמלווה מקיבוץ נחשון ועל העגבניות שראית לראשונה בחדר האוכל אחרי תקופה ארוכה שבה טעם עגבנייה לא הגיע לפיך ובמקום לאכול אותם בו במקום הכנסת את העגבניות לכיסי המכנסיים כדי להביא הביתה למשפחה שסבלה כמו הרבה ירושלמים מרעב וממחסור. כל הסיפורים האלו מצטרפים לזיכרונות משמעותיים בחייך ובחיי אמא ואנו זוכרים ומתגעגעים.