לאבא יוסף דרורי, שלוש שנים לפטירתו, ינואר 2017
עברו שלוש שנים, חבר לעבודה אמר לי בשיחת אקראי, "מתי אביך נפטר לפני שנה ?" ואני תהיתי איך אצל אדם מרוחק אירוע כזה נראה כאילו קרה אתמול ואצלנו זה שונה.
הכביש תחתנו שומם, יד המקרה שבדיוק באזכרה שלך כביש ירושלים תל אביב שסביבו היית עסוק מרבית חייך שומם. הקשר שלך לכביש ארוך שנים, במלחמת השחרור נמנית עם מלווי השיירות לירושלים, באחד המקרים גם נאלצת לנטוש את הרכב ומצאת עצמך לבד לצד הכביש עד לחילוץ. במקרה אחר הצטרפת למחפשים של אחיך התאום שהיה אף הוא בשיירה אחרת לכיוון הר טוב והידיעות על העדרותו הגיעו אליך. לאורך השנים הייתה לך פעילות רבה בקילומטר השש עשרה מירושלים לכיוון תל אביב שם היה למע"ץ מפעל אספלט, אני זוכר היטב ערב אחד בו בוששת לחזור ובהעדר טלפונים דאגנו לך כולנו עד שהגעת בלילה מאוחר חבוש בצוואר, מסתבר שאחד הדוודים התפוצץ במפעל ואתה נפצעת מרסיסי המיכל והזפת הרותחת. לאחר מכן היית שותף פעיל בהרחבת הכביש באזור אבו-גוש, בצומת שער הגיא, בירידה מכביש הקסטל שם הגית המצאה אחת מיני רבות של שלט עם חיישן לחות המזהיר את הנהגים בירידה כאשר הכביש חלק וכמובן שותף באין ספור תוכניות שנועדו לשפר את הכביש ולהגביר את הבטיחות בנסיעה בו. היית מהבודדים שהחזיקו מפתח לקופסת הקסם לצד הכביש אחרי תחנת הדלק בשער הגיא שם הותקן טלפון קווי שנועד למקרי חרום הקשורים לעבודה. את ההודעות קבלת במכשיר אלחוט כבד שהיה מותקן בתא המטען של הרכב.
רצה הגורל שביום זה יפתחו את מנהרות הקסטל. ואולי יש בזה הרבה סמליות. הכביש דומם כדי שהאזכרה לא תופרע וחלום ארוך שנים שלך יתממש. אני זוכר באחת הנסיעות המשותפות לשנינו מחוץ לעיר עוד לפני שנים רבות סיפרת לי בעת שהתקרבנו ל"גשר המוות", כך היה שמו של גשר מוצא בטרם הוגדל רדיוס הסיבוב שלו, על תוכניות מע"ץ שהוגשו שנה אחרי שנה לטיפול בגשר וגם בעלייה לקסטל. סיפרת לי על התוכניות שלא אושרו, על הרצון שלך ושל אנשי מקצוע נוספים להרחיב את הכביש לשלושה נתיבים ועל הרעיון לחצוב מנהרה מתחת להר כדי שהכביש לבירה יהיה מהיר, נוח ובטוח, דבר שאז נשמע דמיוני לחלוטין, אבל כאז גם היום אין שומעים לאנשי המקצוע ומשלמים כפליים בתיקונים ובחיי אדם. סוף טוב הכביש הורחב, הסיבוב מותן והמנהרות נחצבו. גם אם באיחור של שנים עדיין חלום אחד נוסף שלך מתממש ואולי אתה רואה ויודע.
נכדיך כולם נשואים ולהם ילדים שהם כולם ניניך והנינים של סבתא תבדל לחיים טובים.
החיים ממשיכים כל אחד בתחומו ובעיסוקיו ולא פעם אני מוצא את עצמי חושב עליך. כאשר הלכת לעולמך היית מהאחרונים בין חבריך לחיים כך שלא חווינו סיפורים לא ידועים של חברים עליך. אולי החמצנו כמה סיפורים אבל היות ומרכז פעילותך המקצועית הייתה בחוץ, בשטח, בצמוד לכבישים חוצי הרים וגבעות אני נזכר בך בכל מיני הזדמנויות. יונתן ועינת בחרו לגור באלון על דרך אלון ולעיתים בפיתולי הכביש כאשר אנחנו נוסעים אליהם אני נזכר בשיחה שהייתה לנו לפני שנים, כאשר שאלתי אותך לאחר נסיעה בו בשרות מילואים, מדוע דרך אלון כל כך מפותלת ואת התשובה שנתת לי בה תיארת שנקראת בבהילות לאלוף פיקוד המרכז בזמנו גנדי אשר הטיל על מע"ץ ועליך משימה להקים דרך טנקים מהירה לתנועת כוחות צבא וכי התכנון נגזר מייעוד הכביש. דרך צבאית ולא כביש בין עירוני בין יישובים. אז הכביש אכן מפותל אבל הוא דרך נוף מהיפות בארץ וצאצאיך נוסעים בו על פיתוליו ברמה יומית.
באחד התיקים לאחר לכתך מצאתי מכתב הערכה שקבלת מגנדי על פועלך הקשור לפריצת הכביש.
שלשום בלימוד שערכנו לעילוי הנשמה סיפר יהודה ותמר אישרה מזיכרונה כמה היית מכבד כל אדם שפנה אליך ועד כמה האדם שפנה בין קטן ובין גדול הרגיש שהוא היחיד בעולם באותו הרגע.
נוח בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי העפר של הארץ שכה אהבת.