לאבא, יוסף דרורי ארבע שנים לפטירתו, ינואר 2018
עברו ארבע שנים ומאנשים קרובים אני שומע שוב ושוב את האמירה "כבר ארבע שנים... לא להאמין" אבל הזמן אינו עוצר, החיים נמשכים וטוב שכך, רק הזיכרון נשאר.
מזג האוויר מאתגר אותנו כמעט כמדי שנה, פעם סופה, פעם שלג, פעם גשם שוטף אבל זה חלק ממך. כמי שעיסוקו היה בבנייה, בחילוץ ובפינוי במצבי חרום, אזכרה ביום שמש בהיר נראית כמעט לא מתאימה. עכשיו כשאני כותב את הדברים אני שם לב לראשונה כי גם בעולמך הצבאי שהיה מאוד מרכזי בחייך היית איש של חילוץ. גדוד החימוש שעליו פיקדת עסק בעיקר בחילוץ טנקים וכלי רכב ובתיקונם והתמונה המפורסמת שיש לנו מ-1951 מתוך כתבה שהופיע בעיתון "במחנה" מראה אותך מחלץ טנק שהתהפך בתרגיל בנגב.
שלשום הייתי אצל סבתא שדווקא הייתה ערנית מהרגיל והסכימה להחזיק לי את היד זמן לא קצר וחשבתי שטוב שהיא מכונסת בעצמה ולא מבינה את החוסר שנוצר בחייה.
אנשים רבים שהכרת הלכו לעולמם עוד לפניך אבל בשנה האחרונה הלך גם ידיד הנפש שלך לבית עולמו, בונדי. באמונה תמימה אני מקווה שאתה נפגש אתו, מחליף חוויות וזיכרונות שאף פעם לא היה בהם די. חלק מהם שמענו בשבעה שלו בביתו בכרמי יוסף, מזאביק, צביקה ושי וכמובן גם מרחלה. עד כמה הם אהבו אותך ועד כמה היית משמעותי בחייהם ממש כמו שבונדי היה משמעותי בחיינו, ממש חלק מהמשפחה.
אני עובר על הדברים שכתבו מכרים וחברים ואני מוצא בהם דברי נחמה:
בזכות אנשי חזון ופעלים כאביך, קמה ומתקיימת מדינתנו והרבה פנים לו לאדם בהקמה ובגידול משפחתו. מנחמת הידיעה שהוא הספיק כה רבות בחייו, למען משפחתו, למען עמו ולמען ארצו.
דור של בונים ומייסדים נעלם מחיינו. עצוב.
הדין וחשבון שאביך מסר פתח לו במהירות את שערי גן עדן, עם הזכויות שצבר בתרומתו למדינה שבדרך, למדינה הצעירה, לעם ישראל ולתורת ישראל, במדים וכאזרח. נהוג לומר שגזירה על המת שישתכח מהלב, אבל מעשים שכאלה לא נשכחים ונזקפים לזכות מי שעשה אותם. בזכותם, השם שנשאר לאחר מכן הוא שם טוב. משמיים תנוחמו
אני מאמין שכך הם פני הדברים. אבא ואימא גידלו אותנו בדרכם ואנו מתברכים בדורות המשך ישרי דרך, אנשי מעשה ותרומה שיש מה להתגאות בהם. תנצב"ה