לאבא, יוסף דרורי, שנתיים לפטירתו, ינואר 2015
שוב נוטפים השמים מים ושוב נשמעים איומי החזאים על קרה וסופה ושלג ואני אומר לעצמי, שוב ייבהלו אנשים וימנעו מלהגיע לאזכרה והרי עם מזג אויר סוער כזה ואף גרוע ממנו התמודד אבינו יוסף כל חייו הבוגרים.
כמי שהיה אחראי על פינוי השלגים בירושלים במשך עשרות שנים, סופה ושלג לא הבהילו אותו, להיפך אירועים אלו זימנו חוויות שרק ילדים מרשים לעצמם ליהנות מהם ואפשרו לאבא להביא לידי ביטוי בצורה חזקה את התכונה המרכזית שלו והיא סיוע לזולת.
מביתנו ולאחר מכן מחצר מע"ץ ברחוב הנביאים ניצח אבא על מלאכת איסוף המפלסות מרחבי הארץ, הכנת שקי המלח לפזור על הכבישים ותאום עם המשטרה בדבר חסימת כבישים עד שיפונו.
מכשיר הקשר הגדול היה מוכן ואפילו הטלפון במכונית שהיה יקר המציאות נבדק וטופל. הג'יפ חיכה בחנייה במידה והשלג יחייב נסיעה בג'יפ עם שרשות ברזל. בהמשך בוצעו תוכניות מפורטות לחלוקת המפלסות לכבישים השונים והצמדת עובדים ירושלמים למפעילי הציוד שלא היו ירושלמים כדי שיגיעו ליעדם. זכיתי שנה אחת לא רק להצטרף לאבא לעבודה אלא גם לקבל עלי משימה של פתיחת הכביש לאיתנים יחד עם מפעיל מפלסת מהשפלה בהעדר עובד שלא הגיע לעבודה. איזו אחריות גדולה הרגשתי בכווני את הנהג ממרומי תא הנהג של המפלסת. אחרי כמה שעות הגענו לבית החולים והתקבלנו בברכות.
אז כאשר אתם שומעים שוב על שלג ועל סופה בחרו בין בהלה לבין הבנה שזו הזדמנות...
ביום השלושים לפטירתו של אבא אמר יהודה נוימן מקיבוץ עין צורים:
כאשר אדם נפטר אנו אומרים "הלך לבית עולמו" והשאלה הנשאלת האם יש שם כל כך הרבה עולמות שכל אחד הולך לעולם שלו?
אלא כל אחד הולך לעולם שהכין לו בימי חייו, יוסי הכין לו עולם של יושר של צדק של עזרה לזולת, עולם של סלילת דרכים וכבישים שעם ישראל יכול לנוע בהם בבטחה, לעולם כזה הלך יוסי.
אבי שטרית (אח של חבר לפלוגה שלי שנהרג במלחמת יום הכיפורים) כתב:
לצערנו זה דור שהולך ופוחת, ואביך מאפיין את רוח התקופה שהתאפיינה בנתינה למולדת ללא גבולות.
בחצי השנה האחרונה חיפשנו דרך לכבד ולהנציח ובאחד הטיולים שלנו בשבת אורית העלתה את ההצעה לממש את הרצון שלנו בבוסתן ברודי שליד ביתנו. התהליך שעברנו מול האחראי על הגן היה מעניין וגם סמלי, בהתחלה חשבנו על עץ שייתן צל לעוברי אורח ולאחר מכן על ספסל שעליו ינוחו אנשים ולאחר מכן על שולחן שעליו ישחקו וכל הרעיונות נדחו מסיבות שונות ולבסוף עלתה ההצעה לארון ספרים. מאוד שמחנו על הרעיון שמאוד משקף את דמותו של אבא ואת אהבתה של אימא תבדל לחיים ארוכים לספרים. ככה יכולנו לפני זמן קצר לחנוך את ארון הספרים בטקס שמח עם שירה והדלקת נרות וריקודי ילדים מהשכונה. מדי פעם אני עובר בגינה ושמח על ילדים קטנים שמעיינים בספרים שבארון ובהוריהם העושים בו שימוש.
אנחנו מאחלים לעצמנו שעשייתך ותרומתך אבא, ינחו אותנו למעשים בעתיד ברוח עשייתך ורצונך.