אמא, שנתיים לפטירתה, מאי 2022

עפר דרורי 13.05.2022 02:04
אמא כאחות

אמא כאחות


אמא, אהובה דרורי, שנתיים לפטירתה, מאי 2022



עברה שנה ועוד אחת והנה אנחנו מתכנסים כאן בפעם השנייה לאזכרה. רק השבוע היינו כאן בחלקה עת הבאנו למנוחת עולמים את דודה ניצי אחותו של אבא. כאשר אבא ביקש ממני לפני שנים רבות לדאוג לחלקת קבר עבורו ועבור אמא ובחלקת וותיקי ההגנה דווקא, נגשתי למלאכה בלי דעת שלא רק להורינו האהובים אנחנו דואגים אלא בפועל מקימים חלקת קבר משפחתית. מסתבר שמאחורי הקלעים בעקבות הבחירה בחלקת וותיקי ההגנה להורינו בחרו בה יותר מאוחר גם חברי משפחה נוספים.

בשנה האחרונה הבאנו למנוחות גם את יהודית, אמא של אורית, זהו דור נוסף שהולך ועוזב אותנו, דור תש"ח, אנשי עמל, ישרי דרך אשר את אמא נמנית אליהם. נולדת ב 1928 כבת הבכורה של משפחת סלומון, נינתו של הרב יואל סלומון אשר עליו חובר השיר "הבלדה על יואל משה סלומון" המחבר יורם טהר לב גם הוא הלך לבית עולמו לפני מספר חודשים, עוד נצר לדור תש"ח אשר הולך ומצטמצם.

בגיל 16 הצטרפת להגנה במחתרת. עד היום איני יודע עם הוריך ידעו, או ניחשו או "העלימו עין" אבל את שרתת את ההגנה ואת המדינה במסירות רבה ואף עברת קורס חובשים קרביים במסגרתו. אמא שבמשך שנים הצטיירה כאשה עדינה וחלשה הייתה בפנימיותה אישה חזקה שאופייה התגלה ברגעי משבר כמו בתקופות קשות במחלתו של אבא ומסתבר גם במלחמת העצמאות או כפי שנהוג היה בביתנו לכנותה "מלחמת השחרור". במהלך המלחמה סיפרה אמא לא פעם על התנסות קרבית שהייתה לה במקור חיים, עת נדרשה לטפל בפצוע מקרב בסמוך למקום בו נפצע מירי. הסיפור היה ידוע במשפחתנו אבל רק לאחרונה עת התפנה לי זמן לסיורים בירושלים הגעתי לשכונת מקור חיים ולמדתי על הקרבות וההתקפות ששכונה זו בפאתי ירושלים ספגה. עוד למדתי על העמדה שהייתה בצמוד לרפת של אחת המשפחות ועל החייל שנפצע בה. למקור חיים היה ניתן להגיע רק עם משוריינים או בליווי הצבא הבריטי כי השכונה הייתה מבודדת מהעיר עצמה והדרכים אליה נשלטו ע"י הערבים. מכל מקום הגעת למקום והתחלת לטפל בפצוע והמשכת עוד ועוד עד שהרופא שהיה במקום אמר לך שאתה יכולה להפסיק בטיפול, לשאלתך מדוע ? נמסר לך כי הפצוע כבר אינו בחיים. זה היה החלל הראשון שראית בחייך ואת צעירה בשנים. מאז אותה מלחמה שחווית היו עוד לא מעט אירועים דרמטיים במדינה שגם אותם חווית גם אם לא כחיילת וכולם הותירו את הרושם שלהם עליך. אני זכור היטב במלחמת ששת הימים כאשר אבא היה מגויס בסיני ואנחנו ישבנו במקלט הבית בשכון חסכון בבית וגן, עלינו יום אחד לדירה להצטייד במזון. אמא פתחה את הרדיו ואז התבשרנו כי הכותל שוחרר. את נשענת על הקיר, ואני זוכר זאת במדויק, ובכית ולי כתלמיד בכתה ו' היה מוזר, כולם ברדיו שמחים וצוהלים על כיבוש הכותל ואת בוכה. ואז אמרת משפט שנחרט בי "שרק החיילים יחזרו בשלום" משפט שכאורה לא היה קשור לדיווח ברדיו אבל בא מתוך ידיעה עמוקה וניסיון חיים של מלחמת העצמאות, אין קרבות ובטח שאין ניצחונות ללא מחיר ואת יכולת מיידית להתמקד בעיקר, לא בכיבוש, לא בשחרור ולא בניצחון אלא במחיר. בכית ולא ידעת באותו הרגע עד כמה צדקת אבל זמן קצר לאחר מכן קבלנו את הבשורה הקשה על העדרו של משה ופני, הבעל של אחותך בתיה מהקרב בסיני. לימים ההיעדרות הזו הסתיימה בהודעה על נפילתו בקרב חניון הדמים ליד ביר גפגפה היא רפידים.

חיית חיים טובים וארוכים עם אבא עד שהלך לעולמו ואת חלית כך ששנותיך האחרונות לא היית את. אני תמיד הייתי מחפש סימני חיים והכרה וזיכרון. חלק ראיתי ומצאתי וחלק כפי הנראה בעיני רוחי מרצוני הרב שכך יהיה.

אמא הלכה לבית עולמה בשבת, ט"ו באייר תש"פ,  9 במאי 2020 כשהיא בת 92, שבע שנים לאחר פטירתו של אבא לו הייתה נשואה 63 שנים.

יהי זכרה של אמא ברוך ומבורך



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה